אני ואתם

תלויה על הוו

קשורה למיטה

עומדת על ארבע

שרועה על הבטן

אטבים מקשטים את הפיטמות

החגורה שלי צולפת

כף היד שלי ממששת, מלטפת, מכאיבה.

עוד פקודה ואת מצייתת  במהרה.

סשן איתך הוא כל כך יפה. כל רגע שאני מביט בך הוא מענג.

אני מרוכז בך כל הזמן ורואה אותך מרחפת למקומות אחרים.

זה כל כך כיף ומרומם להעיף אותך גבוה. אפילו בזמן שאנו לא ביחד אני מתכנן את הסשן הבא.

איך לפרוס לפנייך את המסלול, איך לפרוס את כנפיי. איך לשאת אותך ולתת לך להמריא. קובע כל פעם רף חדש, גבוה יותר וקשה יותר כדי שתתרגשי כל פעם מחדש. 

אני שולט בכל רגע ובכל מהלך בסשן. יודע מה יקרה ואיך תגיבי. יודע מה יהיה באפטייר קייר ויודע כמה חזקה תהיי אחרי.

אך דבר אחד אותו אני לא יודע ותוהה עליו רבות.

לאן?

לאן את מרחפת כל פעם מידנייט שלי?

מה את רואה שם במרומיי הספייס?

איך התחושה?

וכמה קשה לך לחזור?

לאן את עפה מידנייט?

לאן?