אני ואתם

הרקפת, אחד הפלאים בנוף הישראלי.

יופי שונה ויחודי, עדינות למראה, קטנה אך בולטת,

צומחת מתוך סלע.

זה אנחנו

את הרקפת היפה והעדינה, נשית, יופי שאי אפשר להתעלם ממנו. מאירה את העולם ביחודיות שלך.

אני הסלע, זה שלא יזוז, לא ישבר, לא יעלם לעולם.

ואת נשענת עליי, יודעת שאני שם, תמיד. ומתוך כך יכולה להיות את האמיתית והיפה.

אך רקפת היא רק עדינה למראה.

הרקפת היא צמח בעל עמידות גבוהה, הרי היא צמח חורפי, בגשם, בקור, היא משגשגת מתוך הקושי. הרקפת היא גם אמיתית וכנה. יכולה להיות רק עצמה, ברגע שמהו לא מתאים לה, היא פשוט הולכת.

הסלע, גדול, חזק, נתמע בנוף, לא בולט לעין, הוא פשוט שם. הרקפת הופכת אותו ליחודי, צומחת מתוכו ומראה כמה הוא יפה. הרקפת והסלע, זיווג משמיים, אחד משלים את השניה.

את ואני לעד.