יומן מסע

ברגע שאני מכירה מישהו שאינטואיטיבית, אני מרגישה טוב איתו...הוא מתחיל ב 100% ממני.

אני שם כולי, מוכנה להתמסר ולתת, כל שנותר לך לעשות זה לשמר את ה 100% או לפחות להשאיר על מס גבוה.

כמובן, שככל שנכיר ההתמסרות תהיה חשופה יותר, טוטאלית יותר, אבל כבר מההתחלה אתה מקבל את כל הקרדיט.

כשהשיח היומיומי עילג, או לא מעניין או עמוק, ואינו מתפתח, ה 100% מתחילים לרדת...ואז אני כבר כמהה פחות לשמוע ממך, המילים שלך נוגעות פחות ומטלטלות אותי הרבה פחות, אתה מאבד את האחיזה שלך בתוך הבטן שלי, ואם הבטן שלי לא תגיב למקרא כתביך, כנראה שהכל יתמסמס לו וילך.

היתרון שלך היום, הוא שקל נורא לרגש אותי בימים אלה, אני נעה על מנעד עצום של תחושות ורגשות כל יום, כל רגע.אני שמחה ומאושרת, אני בוכה את עצמי לדעת, בדרך כלל באוטו בדרך לאנשהו, אני אוספת את עצמי ומגרדת את השאריות מהרצפה כדי להציג חזות סבירה, אבל מי שמסתכל לתוך העיניים, רואה את הבלאגן שיש שם. לך, כל שנותר להיות בתוך הסערה הזאת, זה עוגן, מקום שבו מתפשטים מהחיים ופשוט חיים. הבלחות במהלך היום שמזכירות את זה (שהרי לא נפגש כל יום)...וזהו! את השאר אני אמלא בשבילך, אני אאדיר אותך ואשמר לך את המקום שלך בתוכי, נקי ומצוחצח.

אני זקוקה לך, זקוקה לאדם הזה שאתה, מרגישה שנכון לי להתמסר אליך ואני רוצה את זה מאד.

אני מבקשת רק שתשמר את האחוזים שלך במקום גבוה, אחרת הניצוץ הזה יעלם, ובלי הניצוץ, זו רק עוד אבן שמוטלת בצד הכביש ולא זהב (או יהלום (; ).

טלטל את עולמי בבקשה