ולא,לא באקט מיני.
לא יודעת מאיפה להתחיל ולכן זו ההרגשה שלי.
כבר כמה ימים
אפילו שבועות
שאני ממש רוצה להוציא,לשחרר ולצעוק כל מיני מילים ותחושות הטמונות בי ואני פשוט לא מצליחה.
לא מוצאת את דרך הביטוי שלי
וזה מצטבר לכמות של חוסר הבנה כלפי. לא מבינים אותי פה ולא מבינים אותי שם,נשבר לי. לא זכור לי שהייתי כזו.
כן תמיד הייתי מורכבת,זו שצריכה יותר הקשבה,זו שצריכה שיצליחו לפענח אותה גם בין המילים וגם לא כשהכל ברור אבל זה בחיים לא הרגיש לי כל כך קיצוני! פשוט לא טוב
לי ככה. יכול להיות שלשם שינוי דווקא הבלוג הבכייני הזה שלי כן יהיה ברור וכן תזדהו/תבינו את התחושה,כמובן שכל עצה לשיפור ועידוד תתקבל בברכה.
יכול להיות שכל זה נובע מלחץ פנימי שלי לשפר את עצמי כל הזמן? מחוסק הביטחון שלי בעצמי?
אני יכולה להגיד על עצמי שיש לי אופי,אני כן יכולה להיות אשת שיחה,נראת לא רע ויכולה להבין ולאבחן את הצד שמולי מעבר למה שיגיד.
