לא קשור לבדסמ אלא אלי באופן אישי. רק אלי.מותר לי שוב נכון?
יש מצב שהפוסט הזה הולך להיות קצת חופר או לא מנוסח בצורה מרשימה אבל עדיין זה חייב להיכתב,חייבת להוציא את הכל,לא בטוחה שאצליח אך שווה לנסות!!!!
כבר תקופה מתמשכת שאני חווה את חיי בתחושת פספוס. חוסר הגשמה עצמית, לא מצליחה להשיג את מטרותי ולא מוצאת שלווה ואת המקום שלי.
זה כל כך קיצוני שאני לא מוצאת אותו בשום מקום.לא בעבודה, לא בזוגיות ואפילו לא בבית. זה כואב ומאד כי מרגישה שבשורש שלי אני לא כזו. אני בן אדם מצחיק,טוב
אני משמחת כל הזמן אחרים,עוקצת בהומור הציני המיוחד שלי,מקשיבה ותומכת
אבל מה איתי? זה לא שאין לי עם מי לדבר.. יש לי! וזה משפר לי את ההרגשה לאותו רגע אך לאחר מכן אני חוזרת לעצמי. לברוך שלי. לתסכול.לאכזבה מעצמי וכל מה שדומה לזה.
אם אני עכשיו עושה סקירה על חיי,אני לא יכולה להגיד שהיו לי שנים רעות,לא חוויתי חלילה אסון או טראומה אבל גם מצד שני יש בי תחושה שהכל היה פשוט יבש,רגיל.
למשל: לא נפגעתי מאהבה,לא סבלתי באהבה אבל.. גם לא התאהבתי באמת.
כשאני אומרת לחברות שלי שכן הייתי רוצה ומוכנה לקחת סיכון ואפילו להתאכזב בשביל להרגיש את התחושה הממלאת הזו,הן כועסות עלי. "אין לך מושג מה את מדברת" "שברון לב זה המשבר הכי קשה" "את לא היית עומדת בזה"
יכול להיות שהן צודקות ויכול להיות שלא.
טוב,לא באתי להתמקד רק בזה ועכשיו קצת איבדתי את עצמי ושכחתי איפה בדיוק הייתי
ננסה להמשיך מכאן.
איפה שהייתי צריכה להיות היום זה לא המקום שאני נמצאת בו היום. זה המשפט שמלווה אותי בשנים האחרונות בשאיפה שיגיע השינוי הזה שתלוי רק בי. אני מתאמצת להביא אותו אבל עדיין שום דבר לא בדיוק זז. כל האפור נשאר. מרגישה שאני מכוסה בחושך אפור שלא מתאים לי.
אני בטח עושה פדיחות לעצמי עכשיו ומצטיירת כאיזו "דכאונית" אבל לא אכפת לי. באמת שכבר לא.
למרות כל מה שכתבתי כאן,יש בי עוד תובנות וביקורת כלפי עצמי שאני רוצה לשתף,להוציא ועדיין מחפשת את הדרך להוציא את זה. את המילים הנכונות והקולעות בלי להתאמץ יותר מידי.
אתם יודעים שפעם הייתי
כותבת ממש טוב? בזמן תוק איתן ועמוד ענן, כתבתי לפולטיקאים על ההתנהלות ועל נקודת המבט שלי על כל מה שקורה ומחלקם קיבלתי מענה.
כשיאיר לפיד נבחר לשר האוצר דאז ואיכזב עם העלאת המע"מ,הקיר שלו בפייסבוק היה מוצף פוסטים זועמים! חלקם היו כתובים בחוכמה וחלקם סתם מתלהמים.מיותר לציין ששום פוסט שם גם לא הטובים באמת ,קיבלו תגובה. אני ישבתי ואחרי מחשבה ארוכה כתבתי בעמוד שלו חתיכת פוסט שכלל ציטוטים של ההבטחות שלו לפני הבחירות ולשם שינוי אותו אדם שמנהל לו את הדף כנראה הרגיש ממש צורך להגיב ואכן הגיב. לא שזה עזר באמת ליוקר המחיה אבל זה כן גרם לי קצת להחזיק מעצמי לשם שינוי..
היום משום מה,אני מרגישה שקצת איבדתי את זה. שזה נעלם לי וממני. שאוצר המילים שלי הצטמצם לא בשליטתי .. ממה דבר כזה יכול לקרות? חוסר ריכוז? לחץ? תקופה מתמשכת לא זוהרת בעליל?
כן זה יכול להשפיע,אבל בכזו קיצוניות?
טוב חברים וחברות אני אעצור כאן, אני מרגישה שקצת התפזרתי. עירבבתי כמה נושאים יחד חח
מקווה שתקראו לאט את הפוסט הזה ואותי ותוכלו לתת לי מענה ואת דעתכם על כל נקודה שהעלתי :)
אגב....
אני מאד נהנתם לקרוא הבלוגים כאן! ניראלי שכבר אמרתי לכם ואגיד זאת שוב ושוב כי אני כל פעם מוקסמת,אוהבת ולומדת מחדש!
שיהיה שבוע טוב וחיובי :)
