את במרכז החדר, אוהבת להיות במרכז, במרכז המוקד שלי.
האור לא דולק, זה רק אני ואת והחושך, בקושי צלליות.
מעביר עלייך רק אצבע, מהשפתיים לסנטר לצוואר, מבעד לעצמות הבריח, לתוך החולצה שקוטעת את התנועה.
אני נעלם לך לרגע באפלה, צליל מתכתי מפר את הדממה.
קר, ושונה, נוגע באף, מתחיל מחדש, על שפתייך, על סנטר, לצוואר, מבעד לעצמות הבריח, לחזה, משסעה את החולצה שכבר לא קוטעת ורק נקרעת תחת להב הברזל עד שנחשף העור בחושך.
ידיים חמות אוחזות במותנייך, מקרב אותך אליי במרחק נשימה. אני מקשיב, את מקשיבה.
ידיים חמות, מתחת לפיסת הבד הקרועה, מטיילות על גופך, אוחזות, מושכות, מלטפות, מרימות את ידייך, מפסלות את גופך. נאחזות בשדייך, מודדות בגסות, צובטות את פיטמותייך, לוחצות, ומלטפות.
תפלטי צעקה, נשאפי נשימה, הכל מכוון, כמו על כלי מנגן בך. אצבע אחת מטיילת על שפתייך, דורשת את פיך פעור ומוכן, דורשת לחפור בעוד היד השנייה חופנת את בשרך.
יורדת, יורדת, ותנועתה נקטעת בגבולות המכנס.
האם את יודעת, הקור חוזר, אל תרעדי שלא תיפצעי, היא נוגעת בזרוע המתוחה מעל, יורדת אל בית השחי, על הצלעות, על המותן, ומתחילה באיטיות לפלח ם את המכנסיים הכהות. האצבע יוצאת מפיך, אני מתכופף יחד עם הלהב, עד לקצה המכנס, קורע את תפריו. וכשרגל אחת משתחררת, הלהב חוזר לזרוע השנייה, יורדת באותו מסלול מוכר ומשחררת את גופך.
החום חוזר יחד עם הידיים, מקצוות קרסולייך, מטפסות מטפסות, דרך שוקייך, ברכייך, ירכייך, מפשעותייך, מותניים, ושם נעצרות. מצמידות אותך אליי, מצמיד שפתיים לשפתיים. ומנשק, וטועם, וחושק, ומנשק, ולשונות, ונגיעות, ונשיכות, ונשיקות.
השפה התחתונה טועמת את שפתיי אחרונה, ואז סנטר, וצוואר, ועצמות הבריח, והחזה, ובית השחי, והצלעות, והשדיים, והפטמות, והבטן, והמותניים, ואלו השפתיים יורדות לך בין הרגליים, טועמות רק מעט, ונעלמות בחושך.
את מובלת, בידיים חזקות, אל המיטה, נשכבת על הגב, כרית מתחת לישבן, רגליים לצדדי.
אם רק היית רואה, היית יודעת, המבט בעיניי היה חוטף את נשימתך. החיוך קטן ורעב לטרוף את גופך. יד מובילה את ידך, מסמנת לך לאונן מולי בטיפות האור, להתענג, להירטב ואני מקוווה שאת מבינה, עונג לא בא לבד.
הזין שלי מחליק לתוכך ונעצר. בקצב האיטי שלי יוצא טיפה ונכנס עוד קצת, בלי הכנה, מהמעט שהספק להרטיב, יחד עם החיכוך קורע אותך, מאוננת, אצבעותייך רטובות ועוזרות לך, לי לבעול אותך תחתיי. לחפור בך, לפלס ולעצב אותך מבפנים בשבילי.
חודר מילימטר אחר מילימטר לתוכך, באיטיות, הדגדגן שלך כל כך רגיש תחת אצבעך, והזין שלי חופר וכובש אותך לאט מבפנים כמו מרגל שמגלה את סודותייך, מפיל את ממשלתך.
יד נשלחת אל צווארך, לא לוחצת, לא חונקת, רק מציבה שם דגל לכיבוש גופך.
יד שניה מטיילת בחדר, מציפה צליל מתכת חדש, המצבטים השנואים, מרכיב את האחד, ואז את השני פטמותייך שני מוקדים של כאב חד, שתי נקודות בלתי נסבלות, צועקת כמו חיה, מאוננת את נשמתך, ואני מפלס, בועל אותך, באיטיות ובקצב שלי. מעלייך.
את שלי, מאמי שלי, חיה פצועה שלי, מושלמת שלי, סובלת שלי, צעצוע שלי, רכוש שלי, יפה שלי, אדמה שלי, בוערת שלי.
חודר לתוכך, שולח יד ומכסה את עינייך, ניצוץ אור מבעד לאצבעות מפר את החושך. היד מורמת, עיני בעינייך תמיד,
אני רואה שם את העונג, את ההנאה שלך.
יד מסירה את המצבטים ואת צורחת, אני חודר עמוק לתוכך ואת מייללת, ומאוננת, צועקת ובוכה.
אני כבר לא בועל אותך, עכשיו אני מזיין אותך, הקצב עולה, כולי בתוכך, יוצא ונכנס, את מתרגלת, מאוננות, מתכווצת, וזה הרגע, הרגע שבו את תקבלי, אותי, את הזרע שלי, ואת מקבלת אותו, ממלא, רועד.
אני שוכב על הגב, את טועמת ומנקה אותי, הכאב שלך מתעמעם אך התחושות נשארות, וכשתסיימי את מטלותייך, תשכבי לצידי, תנשמי את העולם מחדש איתי, ובעיניים חדשות אביט בעינייך, ובידיים אוהבות אלטף את שיערך, את פנייך, את עורך, את גופך, את שפתייך, ואת לידי, איתי, מלטפת את אלוהותי, ונהנית וסופגת את עולמנו.