והם רוקדים, עם ידיים מונפות באוויר בעוד על הרצפה הבירה נשפכת.
הכוס מתנפצת בין בדלי העשן ואת רוקדת.
ידייך קשורות לסורג, ישבנך חשוף לכאב.
נעה, נאה, בצעדים קלים ובקולות רמים, רוקדת.
בין מכה למכה, הצלפה להצלפה, אני חושב לעצמי...
האם שוב השכנה תתקשר להתריע שאנו מעירים את הילדה.
האם שוב אצטרך להתנצל על הרעש שכתוצאה מחטאייך את עושה.
אדוות מגע ידך נותרות מוחשיות לאחר לכתך.
עומד שם ברחבה, מגחך לעצמי על האבסורד שלהם.
המי ומי של המי ומי עושים קוק בשירותים בגשם.
הם קוראים לזה בילוי, חסרי הבנה שלא הקשיבו לארכדי.
כי יש חבלים בארון ושוטים במתלה ולא חסר וויסקי למשקה.
ואת צועקת ועל הרצפה קשורה ורועדת.
בשעות אחהצ התעוררנו.
כמו חיה במדבר אותי שתית לרוויה.
מרוצה מעצמך על ההשיג, גאה בך, הסתובבת בביתי עם צוואר חשוף. חשוף מידיי מפזמת.
ראית ושמעת דברים וקולות שלא ראית ושמעת עד כה.
את לומדת ללמוד מה נחשב כואב ומעניש ומה נחשב כואב ומענג.
כשאת שותה זה עד הסוף, כשאת צועקת זה עד הסוף.
מנשקת את עיטור הגבורה לצווארך ושומעת, כשאת איתי זה עד הסוף.