שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

His girl - soul&body blog

חלק קטן מיומני האישי..
ברוכים הבאים למסע שלי, למבוכים הכי עמוקים במוח ובנפש שלי...
נעים מאוד ;)
לפני 5 שנים. 6 באפריל 2019 בשעה 21:13

ומתוך ההרהורים אני שואלת..

האם לא היה טוב יותר לעבור

את שעברנו עם התובנות והשינויים האלו?

כשהעור עבה וקשה יותר,

כשהלב הכפיל את שכ' הפריקרדיום,

כשהמוח הפסיק להפריש הורמונים והתחיל לחשוב,

לעבד את המסקנות ורק כך ליצור עתיד.

מעניין לדמיין איך היה אם היינו נולדים כך- בוגרים ובשלים, מלאים בתובנות החיים, רגועים יותר..

ועם הזמן, המחשבות על הכאב שמאחור והחוויות שעברנו נעשות מעורפלות, 

היחידות שנותרו ברורות הן ההבנות והמסקנות...

ואיך בדיעבד, הכול נראה קל, ברור כשמש ופשוט יותר אה?

אלו החיים שלנו, הם מסע שמעצב אותנו, מלמד אותנו ומכין אותנו- למה שכבר עברנו ולהתמודדות טובה יותר עם מה שעתיד לבוא... ❤

 

לפני 6 שנים. 30 באפריל 2018 בשעה 20:01

שוב היפנטת אותי למשך שעה וחצי של הרצאה...

אני יושבת ומנסה להתרכז, מודה שמתקשה... 

מגיעה אלייך בסוף שיעור לברר עוד שאלה, שאולי בקשב טוב יותר בהרצאה כבר הייתי מבינה... 

אז אני שואלת אותך אם תוכל להבהיר את הנק'...

אתה מצמיד אותי אל הקיר בפתאומיות, מרים רגל אחת שלי אלייך...

סוגר עליי עם הגובה שלך, נצמד אליי עם הגוף הרחב,

עוטף את הפנים העדינות שלי עם הידיים הגסות שלך...

בועל את השפתיים האלו שכבר המון זמן לא ידעו מגע... 

תוך כדי משחק לי עם השיער, כאילו שידעת שזה החלק האהוב עליי בסצנה...

אני בעננים, מתרפקת על כל רגע של המגע הזה, נותנת ללשון שלך לבעול את הפה שלי כולו...

ואז אתה שואל: "את איתי? הצלחת להבין את זה עכשיו? 

אם לא חכי לי ונקבע שעת קבלה... "

אני יורדת אל המציאות חזרה...

מסתכלת עלייך וכמעט לא מצליחה לומר מילה, 

רק משחררת אלייך חיוך ותודה....

לפני 6 שנים. 27 באפריל 2018 בשעה 19:12

זה בדיוק מה שבאלי.

קוויקי או ארוך בעיניים מכוסות. שלי ושלך.

כן עם עיניים מכוסות, בלי אהבה רגשות ויתר ירקות.

רק חום ותשוקה שיפגשו...

חיבוקים בעירום, ידיים ילטפו...

שפתיים מתעלסות,

איברים נפגשים...

קולות יוצאים ... 

אורגזמה זוגית בכל הגוף.

וזהו, אפשר לחזור לשיגרה.

כולם שוחים,

אין כאן טובעים, אין כאן נפגעים. 

 

לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 12:27

אתה מרטיב אותי..

אני יושבת מולך באולם, שורה ראשונה, זו שבחרת לסכם לך את השיעורים בקפידה...

מסכמת כל מספר, מילה ואות...

ומרגישה את התחרה של החוטיני והמפשעה נרטבות... 

מתחממת וגועשת מרגע לרגע- החיוך, החוכמה והכריזמה שלך מלהיטים אותי בין רגע..

ניגשת בסוף שיעור לשאול רק שאלה,

מביטה למטה לבדוק שלא הותרתי סימן על הג'ינס שיסגיר את מה שעולל הגוף שלי בשיעור....

מרימה את המבט ורואה שאתה מרים את שלך איתי בדיוק מאותו המקום בג'ינס שלי ישר אל העיניים...

בג'ינס לא נותר סימן...

אבל אתה כבר תפסת אותי על חם,

אני מסמיקה ואתה מחוייך...

השאלה נשאלת בקול מבויש וחלש..

ענית לי תשובה תוך מבט שלא מתנתק מהעיניים... 

ראיתי במבט הזה שיש לך כמה תשובות נוספות, שכנראה עתה אסורות... 

אז תודה לך מרצה יקר על שיעור מעניין לשעת בוקר ...

תודה לך שהפכת את הקורס שהיה נראה כקשה ביותר, לזה שהכי מעורר ציפייה😘

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 21 באפריל 2018 בשעה 15:55

*הכותבת איננה פמיניסטית.הפוסט מדבר עליי ויכול לגעת ולהיות נכון לגברים ונשים כאחד.

התקופה הכי יפה וחשובה, תקופה מעצימה,

את לבד ובתוך הלבד הזה פורחת...

האושר שלך לא קשור לאף אחד מהם, 

הוא נטו שלך, בזכות עצמך.

את בונה את עצמך, מגלה את עצמך, פורצת גבולות חדשים ונהנת בלי הכרה. מעזה.

חזקה יותר, בטוחה יותר, שלווה ומתונה יותר.

זר לא יבין זאת, מילים לא יסבירו עוצמות. 

זה לא שאני לא רוצה שתגיע, כן אני רוצה.

אבל לראשונה בחיים מכירה בטוב של הלבד, בחיוניות שלו...

אני מרגישה בפנים שאתה כבר קרוב מאי פעם, וזה בסדר אתה יכול להגיע. בתוך תקופה מדהימה- אני הרבה יותר יציבה בנויה ומוכנה ממה שיכלתי להיות אי פעם לביחד הזה... 

תודה לך ה' על תקופה של בנייה עצמית מחדש. וגם לי.

בכל רגע שאתה בטוח שהבנת את החיים ומיהו אתה, תהיה בטוח שיש לך עוד המון לגלות, המון לשנות.

כאחת שלא סבלה התמודדות עם שינויים בעברה,

עכשיו יותר מתמיד אני יודעת-הכול זה לטובה, זו לא עוד קלישאה ❤

 

לפני 6 שנים. 10 באפריל 2018 בשעה 18:27

ופתאום גם קצת אני...

שמה לב שחשיבה ותשוקה של העבר כבר לא מדברת אליי...

לא באלי שתהיה דאדי במיטה...

גם לא שולט שיודע לחנך או להעניש,להכאיב וללטף...

חסרת תשוקה לדברים האלה יותר...

אני רוצה את הפשוט הזה שיהיה מולי, יותר גבוה פיזית אבל הסקס איתו ידבר איתי בגובה העיניים...

שידע להתלטף איתי מלא ולהיות נעים ועדין, 

ידע לקרוא אותי ולדעת מתי להלהיט מעט ולהגביר קצב ועוצמה,

ידע לנוח ולתת לי את המושכות, להוציא ממני את הביטחון שבי והרקדנית שאני...

או במילים אחרות, ידע לעשות את זה פשוט יותר, אוהב יותר ונעים כל כך...

 

 

לפני 6 שנים. 8 באפריל 2018 בשעה 11:41

תודה לעצמי. 

על הקשב לרגשות, לרצונות, 

הכלה של כולי בלי הדחקות,

על שעם הדרך למדתי לעבור את הדברים במחשבה, מתינות ולתת לעצמי להרגיש בכל הכוח בלי לפחד מרגשות ששונות מרציונאל...

תודה שלמדתי לאפשר לעצמי גם את החופש, לחיות את חיי באומץ ולהנות מכל רגע...

תודה לעצמי על החוזק שהצלחתי לפתח במסע האישי שלי, על שלמדתי איך לעבור צונאמי ולא לטבוע, להמשיך לשחות עם המון תקווה בלב...

תודה שלמדתי לקבל גם את השלבים הקשים בדרך בשמחה, להאמין בעצמי שאצלח אותם בלי להשתגע ולשמוח בזה שצלחתי אותם...

תודה לך ה' על כל אלה, על שעזרת לי להבין איך להתמודד עם שיעורים בחיים שנתת לי. תודה שיצרת אותי כה קשובה לעצמי, למעשה החברה הכי טובה ונאמנה שלי. ותודה לעצמי על שיתוף הפעולה והרצון ללמוד את ההתמודדות בדרך העקלקלה הזו.

לחיים, לחיי הניצחונות הקטנים שלי ❤

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 1 באפריל 2018 בשעה 23:32

איי בוקרשט...

רק הגעתי וכבר התחלת לשעשע אותי...

הדרך לחדר שלי מזכירה ממש את הדרך לחדר המשחקים של כריסטיאן גריי, והחדר עצמו? ממשיך ותורם לאווירה ...

החלון הענקי הפתוח שקיבל את פניי עטוף בוילון אדום ובאמצעו בד בורדו שקוף...

שטיח המשי הבורדו שעוטף את הריצפה כולה בדרך לחדר ומתחלף בשטיח אחר שממשיך את האווירה בחדר עצמו ...

ידיות המיטה העליונות שכאילו נבנו לספק מקום לקשירה לילדה קטנה שלא התנהגה בהתאם...

ואפילו המקלחת המוגבהת...

העלו חיוך מופתע ומשועשע על פניי ללא ספק...

הגיע הזמן לישון, יום ארוך לפנינו מחר, 

יום חדש בו אתן לך בוקרשט להפתיע אותי ביופייך ...ואין לי ספק שעוד תפתיעי...

 

לפני 6 שנים. 31 במרץ 2018 בשעה 22:30

הרבה לצעוק- כלום שנאמר... 

וזה בסדר כי זה חלק מהתובנות שלימדו אותך החיים..

את מכילה כל כך הרבה,

לא מוצאת הגיון ויכולת לבטא ...

מרגישה, חושבת ומתעמקת...

מעט מוצפת והרבה נרגעת...

אינסוף רגשות מחשבות ומילים

בתוך הכלוב של המוח  כלואים..

נשימה עמוקה, עברת עוד שלב שבדרך בייבי, 

השארי יציבה, החיים ממשיכים... 

מן רגעים כאלו של חיוך ומעט שלווה, מרגישה חזקה ואולי קצת גיבורה.

רגעים כאלו בדרך שאת מרגישה כבר מספיק מלאה בניסיון וחוכמת חיים, חזקה ושלווה כדי להביא לעולם עוד אחת כמוך אבל קטנה- ולהיות לה למחנכת ומורת דרך למסע החיים שלה.

עכשיו את בדרך לשיעור הבא, בתקווה שעברנו את כל השלבים המטלטלים- ובידיעה שאין סוף לשיעורים שטומנים בחובם החיים... בהצלחה. 

לפני 6 שנים. 26 במרץ 2018 בשעה 17:06

ספק אישה ספק ילדה שלך...

להגיע הביתה ולחלוץ את הנעליים של אשת הקריירה שאחראית על כל העולם ולחזור להיות הספק אישה ספק ילדה שלך... 

יודעת שאתה מגיע כ"כ רעב מהעבודה... 

על שולחן כבר מחכה לך המנה שלמדתי לבשל במיוחד בשבילך...

ועל הספה בסלון אני מתיישבת מפושקת, בבייבידול האהוב עלייך, מחכה לספק את הרעב העיקרי שלך...

אני שומעת את המנעול מסתובב ומוכנה לך...האריה שלי נכנס ושולח אליי מבט מופתע ומרושע...

אתה אוכל ומתענג על האוכל ואני בשקט מורחת על עצמי את הגלידה האהובה עלייך כדי להיות קינוח מתוק ומספק... 

מחכה שכבר תגיע אליי, זו שחיכתה כל היום לרדת מהעקבים ולחזור להיות ספק הילדה ספק הממתק שלך..עכשיו כאן רטובה ומחכה לך...