הגעתי ב 00:03 ידעתי שהשלוש דקות האלו ירגישו לי ארוכות הרבה יותר ממה שהן היו עבורה לחכות לי.כמובן שאת המחשבה הזאת השארתי לעצמי .
סוף המסדרון צד שמאל נכנסתי לחדר הריק. שולחן קטן בצידו של החדר כסא רחצה מודולרי על גלגלים לאנשים מבוגרים וטלפון בודד מונח על הרצפה. ניגשתי לראות מקרוב.
שעון העצר עצר על : 03:21.16
הורדתי את הבגדים בפינת החדר והתישבתי על הכסא כמו שבקשה.
תוך כדי כניסתה לחדר היא אומרת ״שמת לב לזמן שאת חייב לי?״ שם כבר התברר לי שהמחשבות שלי עוברות דרכה. אינסטינקט בסיסי שלי להסביר נעצר. אני מכירה אותה. רצף המילים התגלגל ללשוני,
״כן גברתי אני מצטערת ״
״מעולה מתוקה״. היא צועדת אלי מאחור שמה את כיסוי הפנים, גאג הפה, לוחצת עם הרגל על נעילת גלגלי הכסא ודורשת מימני להשען אחורה כמה שיותר.
״הישבן שלך יוצא מבין מוטות הברזל של משענת הכסא״! העניין המודולרי היה מאוד ברור גובהה הכסא נקבע מראש, היא החליטה לעשות אותי בעמידה. מייד אחרי ידיי ורגלי הפכנו למקשה אחת עם הכסא.
היא ניגשה אל השולחן והתחילה לסדר את מפגן השוטים והצעצועים. קולות העקב ודפיקות האביזרים בשולחן גרמו לתחושות התרגשות ופחד שחילחלו עמוק לתוכי, הרוק שחיפש דרכו החוצה התחיל לזלוג מיצידו של הכדור ונימלולים קטנים פקדו את גופי. זה קורה אני שוב קיימת.
היא נגשת אלי שוב, מושכת לאחור קלפי מטה, עוטפת קושרת ומהדקת עד הקצה.
חומר הסיכה הקר סולל לעצמו את הדרך.
בכניסה איטית מדודה וזהירה מאוד בתנועות עדינות אני מרגישה את הפריצה פנימה,עוד לא מבינה ולאחר מספר לחיצות אני מתחילה לקלוט את סדר הגודל, זה עצום. השלב הקשה עוד לפני אני אומרת לעצמי…
יללות מכאב גרוני לא גורמות לה להפסיק היא לא עוצרת , ״תנשמי ותשחררי״, היא ממשיכה לדחוף כאילו הייתה עם אוזניות. ״לפתוח לא לסגור״ דמעות אוחזות את עני המכוסות, ״עוד קצת, נשאר לך עוד קצת״ לאחר דקות ארוכות של עקשנות החלק הרחב מחליק לתוכי ואני מרגישה סוף סוף תחושת שחרור ורווחה.
״תנוחי,עולים היום שלב ילדונת״ היא יוצאת מהחדר,סוגרת את האור והדלת.
אלו היו דקות שנמשכו נצח, הרגשתי לבד,כלום לא תלוי בי. אני צריכה לשחרר ולהתמודד עם העובדה שאני שיכת!
היא חוזרת אני שומעת אותה. היא פותחת את האור, ניגשת לשולחן ומתחילה בהכנות, לובשת, מסדרת,מרכיבה,משמנת וניגשת אלי שוב.
״קניתי חבר חדש מיד תכירו, אני מבקשת ממך להתנהג בהתאם, לתת לו תחושה ביתית ולקבל אותו יפה, דדחפי החוצה שאגיד״
אני מרגישי את התחת שלי נקרע, כאב פוקע מהאגן לאורך הגב ורגלי נאבקות את נשמתי, אני דוחפת חזק את הפלאג השמן החוצה. ומצליחה להרגיש שניות בודדות של שחרור.נשימות כבדות של מאמץ לאסוף עוד פיסת אוויר קטנה, ובברגע אחד מהיר מיד עם פתיחת השער היא פורצת פנימה שוב בחוזקה וממלאת אותי מחדש.
צרחתי אל תוכי! אין מילים שמסוגלות להמחיש מהו כאב על כאב !! ״ששששששש תנשמי תנשמי עמוק מתוקה ״
היא משחררת את גלגלי הכסא,שולפת את הטלפון מפעילה את שעון העצר לאחור,מניחה אותו בן רגלי ואומרת: ״נתחיל עם החוב״.
