כבר שבועיים שלא ראיתי אותך, אני לא חושבת שיש למילים מספיק כוח לתאר את תחושת החוסר שנוצרה.
זה קצת מפחיד אותי לא אשקר.
ישבתי שעות שלמות ונתתי לפנטזיה להתפשט מהראש לגוף.
זיקקתי רגעים שלמים שאני מתחתיך.
הכוח שלך עלי הוא חבר.
אני לא מצליחה לחשוב על עצמי בלעדיו.
אני מתגעגעת לריח שלך ולזמן שמתכווץ שאת אומרת לי מה לעשות.
דימינתי שוב שוב את החבלים שעוזקים אותי
מקפלים ומכמתים אותי לצורה שבחרת לי.
את הספירה למקל, את הידיים, את הנזילות לרגלים
את שאת דורשת ממני לנקות בזמן שאני עולה לקחת אוויר.
זונה שרועה על ריצפת התודעה שלך, ניזונה מכל תנועה שאת עושה לעברי.
דימינתי אותך פולשת פנימה, משחקת לעומק ולרוחב. שומעת את הצרכות מגרוני בזמן שאת מקשיבה לשקט הפנימי שלך, ומעוניינת ליצור הרגל.
דימינתי שוב ושוב איך שאת מוצאת את התנוחות, את המנחים את הפוזיציה שאת מסדרת אותי בשביל הרגע הבא..
את ההנאה הרצופה על זיו פניך בזמן שאני מקדשת את הסבל עבורך.
את האנדרופינים שלנו שמזדווגים.
את הזקפה שאת גורמת למוח שלי שלא מסוגל להפסיק לעמוד לרשותך.
ואת מימד המשמעות הכל כך חשוב הזה שאני יוצקת לחיי בזכותך.
התגעגעתי אליך גברתי ❤️