שוב ושוב ושוב …
תסכול זה כל מה שעבר לה בראש!
אפשר היה לשים לב שהיא באה עם זה מהבית. היא רצתה לפגוש את התסכול שלי שוב. להסתכל עליו, לחוש אותו אולי גם להעביר לו כמה מסרים.
יש לו רייח שהיא אוהבת ומנעד רחב של צלילים בדציבלים שונים.
הוא מגרה אותה מסתבר…
היידים קשורות לבמבוק, ברכיים על הכורסא ופלאג. ״את משחקת עם הפלאג החוצה פנימה כל זמן עד שלא אומרת אחרת מובן?!!״ ״מובן גברתי עניתי״
היא מורחת את חומר הסיכה ומתחילה לקרוא לו, לאט לאט ובזהירות. ממש כמו להעיר שד.
היא ממשיכה בקצב אחיד עם סיבובים ושינויים חלקים ולא מורידה מימני את העניינים.
זה הגיע מהר כצפוי בשניה שהרגשתי שאני רוצה להתפרץ היא עצרה ונתנה לו סטירות חזקות מהגהנום.
״את יודעת שאסור לך לגמור נכון?״ ״כן גברתי עניתי״
הרגשתי מושפלת ומשויכת ובמבט שלה הבנתי שזה הולך להיות הליך ארוך.היא לא מתכוונת לעצור.
שוב היא התחילה ושוב באותה מגמה, תפסה, סובבה ושיפשפה בקצב אחיד. ניסיתי לא לחשוב על זה ולהתנתק אבל זה היה כל כך חזק שלא הצלחתי להתנגד. שוב באתי להוציא ושוב מכות… עוצרים לשניות ספורות והיא ממשיכה תוך כדי שהיא מנהלת מונולוג שלם עם התסכול שלי.
רגעיי נחת יחידים היו שעצרה לרגע לבדוק שאני לא מפסיקה לשחק עם עצמי במימד השני.
הכל עבד בסכרון שלה, פחדתי להפסיק. הגוף שלי רעד והייתי מתוסכלת ממש.
זה הזין אותה יותר ויותר…
שוב ושוב ושוב במשך שעה היא מראה לי כמה יפה הדרך לגן העדן ושולחת אותי בשניה האחרונה לגהנום.
בשלב מסויים את כאב הסטירות כבר הפסקתי להרגיש ניסיתי להסתכל עליה במבט של ״את לא יכולה לשבור אותי. תמשיכי כמה שאת רוצה״.
אבל הבנתי מייד שזה מעורר אותה יותר. התחננתי ובכיתי שהיא תעצור וגם זה הפך את ענייה לבוהקות יותר. האופציה האחרונה הייתה להשלים עם העובדה שהכל שייך לה! אני בחוסר אונים ואני מתוסכלת.
היידים עיפות התחת פתוח וכואב הגוף רועד לתוך תנועות הידים שלה..
ואז זה הגיע: ״10,9,8,7,6,5… ״הגבירה את התנועה, חזק ומהר ונתנה לי להוציא את תאוות נפשי מתוך הגוף שלי..הרגשתי שאני מחליפה מימד. גמרתי חזק כל כך התפתלתי וקרסתי לתוך חבלי הידים. הייתי רגישה כל כך ״תפסיקי בבקשה״ התחננתי בקול צרוד ושקט.
לה היו תוכניות אחרות היא עדפה אותי לאחור הוראתה לי לא לזוז והמשיכה לאונן אותי בכוח.
״לא סימתי איתך אנחנו ממשיכות שוב ושוב ושוב …״