הידיים שלי כואבות
בגלל שהן אזוקות לתקרה בדרך מאד מקורית עם גרביון שמתחבר לבורג ושאין לי מושג מה עשית שם. כואב לי להחזיק אותן ככה.
אתה מתקדם לעברי ויש לך מחט ביד. אני נחרדת. אבל הבטחתי לעצמי שאני מקבלת את העונש באהבה.
התאכזבת ממני. ואני לא אוהבת לאכזב אותך אדוני.
העונש הגיע לי גם על זה ששיקרתי. פעמיים. ואתה יודע שאני לא משקרת בד"כ. דווקא איתך אני הכי אמיתית וכנה. לא יכולה אחרת..
המחט חודרת לי לבשר. אני צורחת בתוך תוכי. אבל שקטה מבחוץ.. עד כמה שאפשר. לא רוצה לאכזב אותך שוב, הנה, גם בזה אצליח לעמוד כמו ילדה גדולה.
ושוב מחט, קרוב יותר לפיטמה. האיזור רגיש. הורידים נקרעים, נחילי דם זורמים.. מטפטפים כבר לרצפה.
אני מסתכלת על הדם ונרגעת.. הנה העונש שלי. עכשיו כואב לי אדוני, כשהדם יוצא ממני והמחט עדיין תקועה בבשר שלי, אתה מזיז ומשנה לה כניסה.. שתקרע אותי עוד. שתחדור עמוק. שהמסר יופנם.
אתה יושב על הספה, אני עדיין קשורה למולך. הגוף שלי חשוף כולו בעינך, על כל פגמיו. כמה השפלה.
ואתה מתחיל לדבר איתי. ואני לא עומדת בזה.. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי מבושה.
מספיק הצטערתי על השקרים. ומספיק כאב לי שאיכזבתי אותך. באמת שעמדו לי דמעות בעיניים וכמעט התפרצתי בבכי אתמול שסיפרת לי שהתאכזבת. כי אם אתה אומר, אתה לא אומר סתם.
אתה קם. פותח מחט חדשה. אני נצמדת אליך כמה שיכולה. מניחה ראש על החזה שלך. אני נרגעת קצת מהחום שלך. מסניפה אותך אל תוכי.
ויוצא לי הכי בשקט שאפשר והכי עצוב
-"אני מצטערת אדוני" יש לי דמעות בעיניים ולא נח לי המצב הזה.
"אני יודע שאת מצטערת"
-"אני באמת באמת מצטערת. ולא בשביל שתוותר לי על העונש. אני באמת הבנתי את הטעות"
אתה משחרר אותי מהאזיקים ומניח לי לחבק אותך. מלטף לי את הראש ואומר
"אני שמח שהמסר עבר יקירתי"
אני מרגישה משוחררת יותר ונינוחה ללטף אותך ולגעת... אחרי הכל, אני בעינוי מטורף מהרגע שנכנסת... אתה רק נוגע בי ומשגע אותי.
סוף סוף אני יכולה להחזיר 😋
