לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 9:17
מחטים. מחטים. מחטים.
דם!
אני חיה בשביל הטיפות דם הקטנות שנוזלות החוצה ומחזירות לי שפיות..
אחרי מלא זמן, אבל מלא זמן.
אני לגמרי חושבת שאני חייבת לחזור לתחושה הזאת.
זה היה מושלם בתור התחלה
הפחד ההיסטרי שיש לי בגוף עד לשניה שהמחט נחדרת בבשר. הגוף שלי לחוץ ומתוח, ואז בשניה שהיא נכנסת, הרוגע שמתפשט לי בגוף לא ניתן להסברה..
הידיים שמרגיעות, התוספת של ה "ששש" שלך ברקע מוסיף לי להבנה שמותר לי להתמסר ולהרגע..
אני מנסה להבין את ההבדל בין ביס אכזרי וחזק לבין כניסה של מחט, אבל זה אבוד לי משום מה.. בדיוק השלב שהראש שלי מרחף בין הנאה, געגוע, כאב, פאניקה....
