אני חוטפת ולא מסוגלת
להכיל
לא מצליחה לקבל בכלל!
אני מרגישה איך הלב שלי חסום להכל, זה הורס אותי. כי אני רוצה. אני צריכה. אני פאקינג חייבת.
אני מנסה לרצות, תמיד זה עובד לי.
מכניסה מחשבות אחרות לראש, כאלו שתמיד פועלות
אני אומרת לו שאני לא יכולה וזה באמת כואב
החלטתי להתייאש.
הוא הסתכל אלי ואמר "רק מילת ביטחון תוציא אותך מזה היום"
מחשבה פזיזה עברה לי בראש 'אני אפילו לא זוכרת אותה'..והנה האופל מתקרב אלי
אני לא מוציאה הגה
והוא נחוש להכאיב. הוא לגמרי מצליח
הכאב כבד עלי, אני מרגישה אותו משתלט עלי, הגוף שלי זז בתנועות מוזרות. אני לא מצליחה להחזיק את הגוף.
אני שומעת אותו אומר בחיוך "והנה העיוותים של הגוף כתוצאה מהכאב...
ועוד רגע הספייס..."
הראש שלי נכנס אליו. מיד כשסיים את המילים
הכלתי כאב. בעוצמות חזקות, נראלי לפחות.. ככה הרגשתי.. זה הזמן שאני מרגישה את הכאב, מתמודדת איתו פנים מול פנים. סוף סוף שלא מתנגדת לזה, הרי אחרי הכל הוא היחידי שרואה אותי בפנים. הוא פורץ הכל.
מתיישב לו כמה דקות בפנים
מלטף לי את הכאב הבלתי נראה, הוא מכיל אותו לכמה רגעים
ונעלם לו......
הוא היחידי שזוכה לעבור את החומות
הוא היחידי שנכנס ולא פוגע.
אני אוהבת את הביקורים שלו.
תבוא יותר...
