לפני 3 שנים. 25 באוגוסט 2021 בשעה 20:38
עכשיו, ברגע זה הייתי רץ אחרייך בשדה הירוק שממול,
וקורע ממך את חולצתך ואחריה כל פריט מבגדייך
וממשיך לרוץ בעקבותיך בירוק הגדול
עד שתהיי עירומה כביום היוולדך,
אז אתפוש בך ואחבק...
אשכיבך על הגב, אפשק את רגלייך
והשוט יתחיל ללטף את ירכייך
יעלה אט אט עד שיגיע אל שפתייך הלחות
שנוצצות מרטיבות ומריגוש
ואך ממתינות למגע ידי...
וכשהשוט ילחך בעדינות את השפתיים את תרעדי
וכשהשוט יכה בחוזקה בשפתיים את תתחילי לכאוב,
וכשהשוט יכה במדויק בנקודת המפגש הקדושה בין שפתייך
תביטי בי בכאב...
בגעגוע, בכמיהה
תראי את השמיים הכחולים,
הנשקפים מבעד לעשב הירוק...
ותתני לי את עצמך בלי גבול ועד תום.
וכך מחוברים, אוהבים, כואבים
אגביה אותך ואצמיח אותך
מתוך הכאב ומתוך ההתמסרות
בתוך כל הקושי
ובתוך השדה הירוק אל מול שמי התכלת
גם כך אני רוצה אותך...