לפעמים אנחנו מרגישים חוסר כל שהוא בחיים ולא ממש יודעים לשים את האצבע מה חסר לנו. ואז או שאנחנו מצליחים לעשות שיחה מעמיקה עם עצמנו ולהבין את החוסר או שאנחנו פשוט מסתובבים מתוסכלים ואפילו לא מבינים מדוע אנחנו חשים כך.
לאחרונה הרגשתי את ההרגשה הזו ולקח לי לא מעט זמן להבין את המקור לאותה הרגשה ואז הוקל לי מעט. אבל החסר לא נפתר ולכן התסכול המשיך להצטבר. לפני מספר ימים פגשתי מישהי באיזה שהוא אירוע והתחלנו שיחה שנמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה שבסופה היתה בינינו קירבה אמיתית שקשה להסביר אותה ושהובילה אותנו להתנשק נשיקה ארוכה וממושכת ושהסתיימה בכך שהיא הרגישה שהיא חווה משהו שגדול עליה ושהיא פוחדת לתת למה שקרה כאן לחזור כיוון שהיא לא מעזה לחשוב מה יקרה בעקבות זאת לקשר שלה עם בעלה...
נפרדנו באותו ערב ולא המשכנו את הטוב הזה שהיה לנו לרגע קטן אחד. בעקבות מה שחוויתי הבנת החסר שלי התחדדה מאוד. מה שחסר לי זה קשר אמיתי ועמוק שיתן לי את מה שחסר ונכון לי. וברגע שהבנתי זאת התסכול הלך והתגבר כיוון שברור לי שקשה מאוד למצוא את הקשר הזה שחסר לי בעיקר כיוון שאני נשוי ואין לי כוונה לפרק את הקשר המשפחתי...
זהו פרקתי את מה שאני מרגיש...