הרבה זמן לא אוננתי כדי לאונן, כדי להנות מהאוננות. אני מאוננת בשביל לגמור. פעמים רבות אני מאבדת ריכוז, מתייאשת, כמעט מרימה ידיים. לפעמים באמת מרימה ידיים, שוקעת קצת בבאסה ונותנת לזה לעבור. אני חושבת שזה הרס אותי. הרצון הזה במהיר, חזק, ללא הפסקה, עוד . ועוד. ועוד. אני רגישה ולא רגישה. אני לא באמת נהנית מליטופים או מגע ישיר, הלשון נעימה לי אך היא לא וואו כמו שהיה לי פעם, החדרת אצבעות פשוטה מעצבנת אותי. איבדתי את זה ואני חושבת שלא אוכל לתקן את זה. וזה די עצוב. אבל נשאר מה שנשאר. כשאני לידו והוא מצווה עליי לגמור , זה רק מרחיק אותי יותר. מלחיץ אותי. מחד, זה נורא מחרמן אותי. מנגד, נורא מתסכל ומייאש. אני לא אצליח, אוף, לא, למה הוא עושה לי את זה, אני חושבת לעצמי בראש. אני מסוגלת לחשוב על דברים שבכלל לא קשורים לחדר המיטות, דברים שמתרחשים במהלך יומי, המשפחה, העבודה, הבית, לא משנה מה. פשוט נודדת. שוכחת שאני מאוננת, לידו, שרציתי לגמור, שרציתי לעשות אותו גאה. לפעמים קשה לי לחזור לעולם שלנו ולפעמים נורא פשוט. אז אני צריכה לחזור, ואני צריכה לגמור, אז אני גורמת לעצמי לגמור. אני שוכחת מהחרמנות, ומכמה שזה נעים ומטריף אותי כשהוא מדבר אליי מהצד ונוגע בי. לא משנה כמה יפה, מגרה ומדליק הוא מדבר אליי, ממש פה לידי, אני אהיה חייבת לשפר את זה בראשי. הקול הסקסי שלו חודר לי למוח, ויורה את המילים שלו. כלבה, זונה מושתנת, חור, שרמוטה, אפס, רכוש, צעצוע, ילדונת, בובה, יפה, ילדה אהובה, סמרטוט. שוב, ושוב, ושוב. כמו תקליט. הוא יעשה ממני זונה. הוא יעשה ממני כלי זרע לזרים. הוא יעשה כסף מזה שגברים יזיינו אותי. הוא יבעט בי. יצליף. יסטור. יכה. ירביץ. הוא משחית אותי, מקלקל אותי, הורס אותי, ואני מהר מחליקה אל תוך אורגזמה חזקה שתופסת לי את שרירי האגן והירכיים. אותו זה מדליק. אותי זה מדליק. ואז בא לי עוד. לא עכשיו, אני עדיין רגישה.
לפני 8 שנים. 13 בנובמבר 2015 בשעה 20:14