לפני 4 שנים. 31 ביולי 2019 בשעה 13:29
נניח ו... הייתי שפחה ממש לא ממושמעת. התנהגתי לא יפה, כלפי אדוני או בכלל.
התנהגתי בצורה ילדותית, אגוצנטרית ומתריסה.
אני אני ואני
ואדוני החליט לתת לי הזדמנות שנייה. על כן, עליי לפצות את אדוני.
על הפיצוי להיות הולם. מושקע במחשבה. ראוי.
אנשים (ללא ספק ונילים) שזורקים לי רעיונות מסוימים גורמים לי לגחך.
להיות הכי כלבה, הכי זונה, הכי שרמוטה והכי צעצוע שיש - זה לא פיצוי.
זו השגרה. זה התפקיד שלי (וגם ההנאה שלי).
אחרים הציעו לעשות דברים שאני לא אוהבת לעשות בדרך כלל.
אולם, כשפחתו, גם זו ההנאה שלי...
אני סבורה שהפיצוי צריך להגיע מהמקום של הויתור המוחלט על הצד שהניע את התנהגותי הקלוקלת.
אך החשש מתוצאה לא מוצלחת, מעורר רעש לבן במוחי, ומקפיא אותי.
השפחה הסוררת תשמח לרעיונות :)
