באיילון, מיוזע, נדחק על ידי שוטרים, אני מזהה מישהי רמוסה שמנסה להזדקר אבל הדחיפות והאנשים היו טו מאץ. ואז דחף אותי שוטר בכוח. וסימנתי לו שמישהי נרמסת. וסוסים. ורעש. ורטוב ממכתזית. ואיכשהו חמקתי ונדחפתי לקהל למשוך אותה החוצה. ואז באה מישהי שהכירה אותה ואספה אותה לקבוצה שלקחה אותה הלאה. ואני עמדתי שם, והבטתי בהם מתקדמים. ופתאום עבר בי חיוך כשקלטתי איזה כיף היה למשוך מישהי בכוח. ואז התבאסתי על עצמי שאני סוטה. ואז נבהלתי מהמחשבות של עצמי. ואז חזרתי לצעוק בושה. והשוטר ההוא פתאום רץ אלי.
בזמן שחשבתם
בין הרגע שהתרחש מה שהתרחש, ועד לרגע שהמחשבות החלו לנתח, עלתה תשובה אינטואיטיבית שלרוב לא מייחסים לה חשיבות, ולרוב היא התשובה.אם הוא לא בולע לך את החורים, מנשק אותך עמוקות, ומכדרר לכפית, הוא לא שלך. ולא משנה אם הוא דום. שליטה זה משחק שכשהוא נגמר ניתן להבין ברגע אם יש שם רגש או שאין. וסקס כסקס זה כלי מידי לפרשנות קרבה. מי שלא מוצץ אתכן, לא שלכן. בשר לא רק אוכלים עם השיניים, בשר גם מוצצים מהעצם, כשהוא באמת טעים.
יש לנו את השיחות הכי סוטות שיש
יש שני סוגי אנשים בכלוב
אלו המחפשים סקס
ואלו המחפשים שיחה
אלה שני סוגי אנשים שונים
אני יודע
הייתי מאלה שמחפשים סקס
עם השנים הפכתי לאלה שמחפשים שיחה
עייפתי
התאכזבתי
צולקתי מאה אלף פעם
הפכתי אדם כזה שרוצה מרחב ושקט
המילים עבורי עמוקות מכל אקט
החיבור המילולי עולה על הרגשי שעולה על המיני
זה אתר של מתעסקי מין
מין הוא עניין בחיים של כולנו
בין אם נודה או לא, אנחנו מכורים לו
יש לנו לא מעט שעות אוננות בשעון
אם מין לא היה מעסיק אותנו לא היינו פה
כולנו מכורים לו
והיה נהדר שהיתה ניתן האפשרות לציין ליד השם באיזה תדר היוזר
מיני
או מילולי
זה היה מקל על אנשים להתחבר
לדעתי.
נ.ב.
ולא שהמילולי הוא לא התמכרות
ולא שהמילולי הוא לא מיני
אבל במילולי מתקיימת עייפות מפאסדה
זה בא נקי
בלי כל אגו הכובד
היא בת 22
אני בן 47
כן/לא
דונו
תעשי לי כזאת. ותהיי כזאת. ולכל השאר שקשור בחיים אני אדאג.
דיל?
חמישי בערב זה רגע בזמן ואין הרבה כאלה.
ואז תוך שאני חודר אליה כולי היא אומרת:
אתה נוגע בי במקומות שלא נגעו לי בחיים
וחייכתי בתוכי מרוצה. מודה.
לכל הדאדיז אווט דר, עד שלא תעבירו חופש גדול עם ילדים, אל תגידו לי שאתם אבות.
בשעה תשע בבוקר היתה לי טיסה.
״אבא״, היא אומרת לי, ״החברות בכיתה עושות עלי חרם״.
הדם קפא לי בגוף. התיישבתי. הטרולי עומד בצד. הדרכון בכיס. שש בבוקר. אני מביט בה. מביט בשעון. מוציא את הטלפון וכותב לנהג שלא יבוא.
״בואי בייבי״, אמרתי לה, ״ספרי לי הכול״.
במשך שעה היא סיפרה לי את מה שהיא מחזיקה בבטן כבר שלושה ימים. הילדות בבית הספר החליטו להחרים אותה. חופש. אף אחת לא רוצה לבקר אותה או להסתובב איתה. חיבקתי חזק. אמרתי שלא נוסע. ״שימי בגד ים, הולכים לים״.
שבור לי הלב.