בזמן שחשבתם

בעקבות החוק החדש שמבקשת כנסת ישראל הקוקוריקו להעביר, שבו תחול חובה על לבוש צנוע במקומות ציבוריים, אתם/ן נדרשים ונדרשות לקחת חלק בסקר הכלוב הגדול. 

והפעם:

מה אתם/ן?

שמרנים או ליברלים? 

מי עולה? 

השעה שלוש וחצי כשאני מתחיל לכתוב את הפוסט הזה.

אני לא נרדם. 

אני מרגיש שישראל עלתה על שרטון. 

אני יודע שאנשים משני הצדדים מדברים מכאב. 

אלה על עבר, אלה על עתיד. 

זה בכלל לא וויכוח. כולם צודקים. קשה לחיות פה. 

זה לא ריב על אידאולוגיה. זה ריב על משאבים. 

צפוף. לוחץ. יקר. רודף. 

קשה פה. 

אבל אין לזה קשר אלינו.

אנחנו אזרחים. מה רצינו. לגדל ילדים. ולהזדיין.

מאיפה באו אלו התחילו לדבר איתנו דברים סכסכו סכסוכים והציתו מדורות. בשביל מה זה היה טוב.

מי שמבין גירושים, יודע מה זה פירוק בית.

גירושים מהדהדים קדימה בזמן ובסוף נוגסים לכולם בתחת כי אדם לא בורח מעברו. וילדים. זוכרים הכול. 

אנחנו מפרקים לילדים שלנו.

זה לא הגיוני.

זה לא קשור אלינו.

זה הזוי.

****

לקראת מלחמת האזרחים, חשבתי לעשות מסיבת סגירת הדמוקרטיה. אתם תגידו מה בא לכן/ם ואני אממן ואיישם.

מי שיבוא יבוא. מי שלא לא. אצלי בבריכה יגור ימין עם שמאל ושניהם יאכלו כבש.  

אני גר בוילה עם שמונה חדרים. 

במלחמת האזרחים אני מתכוון להיות שינדלר, אבל רק של נשים. 

אתן מוזמנות לתפוס חדר. יש בריכה. יש אוכל מסביב לשעון. יש אלכוהול כמו מים ומלא גאג׳טים וסוני וכל מיני משחקים. 

בלילה תצטרכו למצוץ. כל השאר חינם. 

לכל אחד/ת יש מחיר

תשאלו גבר סטרייט אם במאה דולר הוא מוצץ והוא יזדעזע.

תציעו מיליון ויש כבר וויב אחר.

כולנו זונות. לרוב לא בעבור כסף.  

אבל אין אישה בעולם ואין גבר בעולם שלא יבלעו גרונית בעבור הסכום שקנה אותם/ן. 

ללא משיכה. סטרייט לסטרייט. מציצה גרונית עם גמירה בגרון ויריקות וסטירות במהלך. המממ… עשרה מיליון דולר ואם זה עם רימינג אז מיליארד. 

קיבלתי הצעה להיות מנכ״ל ט׳רדס סניף סינגפור. 

אבל אני סיימתי לעבוד. בטח עבור אחרים. לא משנה מה הפוזיציה ומה המעמד. ביצה שלי. 

אני רוצה להיות שיכור ומסטול ולהתעסק בסקס. זה מה שאני רוצה. להתפלש בשיכרון חושים, תמידית. 

שיהיה כתוב

שזה יצחיק אותי בעוד חמש שנים 

לכו תקנו XRP

זה ישנה לכם/ן את החיים

 אף אחד לא יקנה

אף אחת לא תקנה

בעוד חמש שנים יהיה פה פוסט שמראה שהכול מתחת לאף

ואף אחד לא רואה כלום. 

בלמטה של הבטן לפעמים מצטבר דגדוג שאין לו מקלט פרט לפורקן. יש כאלה שזה יכול להעביר אותם/ן על דעתם/ן. לשבש את החשיבה. לקצר שיחות. לזרז. לפנות את היום הצידה עבור הדבר שלשמו חיים. יש כאלה. לא מעט. אירוע מיני עולה על כל דבר אחר בעיניהם. סקס זו התמכרות. פורקן זה היי. המפגש הוא הריגוש. ואין פורקן אחר ללמטה הזה של הבטן, פרט לפורקן הזה. עבורו חיים. רבים. גם אני. 

איש איש באמונתו יחייה. אבל באמת שקשה לי להבין איך אדם מרוכז בעצמו לחשוב שיש ״דמות״ ששוקלת את מעשיו ושופטת אותו למקום טוב או רע. זה כאילו סיפור כל כך ילדותי ומופשט בעיני שאני אפילו לא מתעכב עליו. אני מתעכב רק על זה שבזכות האמונה ״לקיומו״ של האלוהים המוגדר והספציפי, אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים נוראיים. 

הכול פייק. הכול. יש רק אתם/ן. וגם אתם/ן לא בטוח אתם/ן כך שבסופו של דבר, כל מה שיש זה הזמן קיום בתודעה הנוכחית. 

היו לי 11 נשלטות בחיי

בכולן תמכתי כלכלית

עם אחת התחתנתי

כולן חברות נפש 

עם כולן אני שומר על קשר

חלק חיות בחוץ

חלק בארץ

וכולן יודעות, ביום שהוא נקבר, כולן באות להשתין לי על הקבר.