בזמן שחשבתם

איש איש באמונתו יחייה. אבל באמת שקשה לי להבין איך אדם מרוכז בעצמו לחשוב שיש ״דמות״ ששוקלת את מעשיו ושופטת אותו למקום טוב או רע. זה כאילו סיפור כל כך ילדותי ומופשט בעיני שאני אפילו לא מתעכב עליו. אני מתעכב רק על זה שבזכות האמונה ״לקיומו״ של האלוהים המוגדר והספציפי, אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים נוראיים. 

הכול פייק. הכול. יש רק אתם/ן. וגם אתם/ן לא בטוח אתם/ן כך שבסופו של דבר, כל מה שיש זה הזמן קיום בתודעה הנוכחית.