בזמן שחשבתם

מה זה משנה מה כותבים

אף אחד לא כותב לשם הכתיבה 

כותבים לשם המשוב 

למשוב יש שני פנים

המשוב שלך עם עצמך

המשוב של הקוראים את עצמך 

באתר של סוטים משוב יכול לספק יצרים

אז כותבים פה

כי מה זה משנה מה כותבים

ממילא אף אחד לא באמת קורא 

ראיתי פורנו 

עשיתי ביד

עישנתי גויינט

כתבתי ברשתות

ראיתי נטפליקס

חתכתי לפורנו

עשיתי ביד

עישנתי גויינט

נככסתי לכלוב 

כתבתי פוסט

שיחקתי בזין 

חתכתי לפורנו 

עשיתי ביד

חזרתי לפוסט

ויש לכם עכשיו ריח של שפיך בנחיריים. 

לילה

סאקרז

מרגיש לי שכולם פה צעירים ממני. 

תפל.

הכול תפל.

המציאות הפכה קהת טעם ורגש. מה שהיה הגיוני הפך לא, ומה שלא הפך כן. ובכל כבר ביקרנו. וחווינו מידי. והכול כבר תפל וחוזר על עצמו לכולם ללא קשר לגיל או מסלול. נדמה שהוויב העולמי נחלש. כמו במצבים שבהם יש לך הכול אבל אין לך כלום, והריק הזה בחלל הפה מעלה טעם רוק, תפל. אולי חמיצות. בעיקר מעצמך ועל מה שהפכת. כנראה שהדרך להגן על עצמך היא ליצור מרחק מהדברים. גם מהטעם. לכן הכול תפל. 

ההבדל בין עטלף לחולדה הן הכנפיים. 

אבל לא כמו של תרנגולת, עטלף יכול לעוף. 

ההבדל בין הדברה לקבלה הוא תעופה. 

כי ככה זה בטבע. דופקים את מי שקרוב. 

ה-AI ישנה הכול.

כלומר בעתיד הקרוב, כבר בכניסה לדף הבית היה פונה אלינו AI ואומר: שלום אבטיפוס, נינהGGG מחפשת בדיוק כמוך, לחץ כאן לפטפט. 

זה הולך לשם.

זה עוד רגע שם. 

עוד קצת, ומצאנו אחד את השניה. 

עזבי נו את לא מבינה כלום ושום דבר

עזבי נו את לא מבינה

עזבו נו את לא

עזבי נו

עזבי. עזבתי.

אתה נאמן?

אני לא נאמן לשום דבר ואף אחד או אחת.

באמת? ביאסת. 

אז תתבאסי. 

זה לא מתאים לי. 

אני מבין. 

מה אתה אף פעם לא נאמן?

אני נאמן לעצמי. כדאי לך גם. אחרת פשוט החיים חולפים. 

אני נאמנה לעצמי ואני רוצה בן זוג שיהיה נאמן לי.

כלבים הם נאמנים. 

אז תהיה כלב.

זה בדיוק העניין. אני לא. 

כי הנאמנות שהיא רוצה זה לעמוד במקום גם כשרע. לשקוע יחד. להניח לדברים לעבור מעליך. והנאמנות שלי נכונה רק לעכשיו, כי אם עכשיו טוב, חיים -אותו- בנאמנות -לו-. הפוך מנאמנות האחת לשני. הנאמנות היא לא לאדם, היא לעכשיו שאיתו. כי אם נהיה לא טוב, לא נשארים בגלל שצריכים או שזה המוסרי, נשארים רק אם רוצים, להיות גם נאמנים לעצמנו.

במקום להגיד שנחייה יחד לנצח, עדיף להגיד שנחייה עד סוף היום. זה משאיר את שני הצדדים עירניים לעכשיו. ונאמנים לו. 

שבורים. כאלה שלא עושים סקס בשביל לגמור אלא בשביל להיגמר. להיות שיכורים של נזלת מהאף. מסוממים של התפלשות שתן ויריקות. נוכחים נפקדים. מודעים לא מודעים. איבוד דעת למקומות שרק בהם נוכחים באמת ומתקיים שקט. צריכים להיות שבורים בפנים בשביל להיות כאלה. צריך להתקיים בפנים עצב של חוסר איכפתיות מעצמך. מהדמות/התדמית/האגו. צריכים להיות קצת גמורים לשכב על הריצפה במטבח לקבל השתנה לפרצוף מחור שהשתנת בתוכו קודם ולהתפלש בשתן על הריצפה עד שהשיניים נוקשות. לבכות שם עם עצמך לתוכך. ואז להניח לשולט הסאדיסט שבך להתפרץ ולזיין גרון עד לקיא פורץ ועינייה בדמעות מתגלגלות לאחור מהמקום הזה של החוסר איכפתיות. אובדן זהות. שיכרות. שיגעון. טירוף. אלף מילים לתאר מקלט של אמת בעולם של שקר. כי באמת של המציאות, מי שצריך להוציא את החזיר, יודע בתוכו: הוא/היא חזיר/ה. ואין איך לברוח מזה. יש להדחיק, ופעם בכמה זמן, להניח לזה להתקיים לרגע. קצת כמו ערפדים, רק בבוז לעצמך ולחיים. כי ככה זה עם שבורים. הם שבורים. 

וואלק לא כתבתי פה כבר כמה זמן. מסתבר. 

מסתבר שהעולם הולך לתת שיפט עד לרמה שיעופו כמה אנשים דרך האטמוספירה. זה בכלכלה, זה בפרטיות, זה בתרבות  ובגיאופוליטיקה. זה פאקינג שיפטינג. לא פיסטינג. למרות שככל הנראה זה הולך להרגיש דומה. 

ואני שיכור אחרי שלוש וודקות

מסטול משני גויינטים

אחרי שמצצה לי כמו כלבה נטחנת חול

ת זין

ועם פנים מלאי זרע וריר נכנסה למקלחת 

והשמיעה לעצמה שירים של רוסיות כוסיות מקס על חלל סוטות מופרעות ת

ואני ישבתי וכתבתי את הפוסט הזה

והיא יצאה ריחנית

והכינה לעצמה וודקה

והתיישבה לצדי בעודי כותב ואמרתי תעשי לי גם

וקמה ומכינה

ןאני כןתס

ותיגף אקרע לה את הצורה