|
|
|
עזבי
אל תבואי
לא מתאים
את לא נכונה לי
את לא מבינה את השבר
אני צריך שתאכילי אותי
אני צריך שתדברי אלי
אני צריך שתקלחי אותי מודדת את גופי, מודד את גופך
אני צריך שתנגבי אותי
שתקחי אותי למיטה
שתתכרבלי לתנוחת עובר
שאצמיד פנים לחורך
שאכניס זין בין שתי כפות רגלייך
שאעצום עיניים
אנשום את חומך
ואבכה את עצמי לדעת.
מעמסה שאין בי כבר מילים.
יש אחד כמוני.
במלחמה הזו הבנתי.
שנים שחייתי בחוסר ביטחון.
בהשוואות אל מול זה או אחר.
טעיתי.
המלחמה הזו שינתה אותי.
אני ייחודי.
אין כמוני.
אני אחר.
ומעולם לא התאמתי לא בגלל שהייתי פחות, אלא בגלל שהייתי יותר.
הייתי צריך לעבור שואה כדי להבין את זה.
אני איש טוב.
*נושם עמוק, בסיפוק, אחרי הרבה זמן שלא.
הרבה מילים אני משקיע פה.
הרבה פתיחות, והרבה רגש.
נעים לי פה בחשכה.
נעימים לי אתם ואתן.
אני יודע שפה אכיר אהבה גדולה.
אני גם יודע שאכיר פה את האהבה הנכונה לי.
זו שבאמת תבין.
זו שבאמת תתמלא מהפראות שבי, והיזמות והנתינה.
זו שהסטיות שבי יהיו היצרים שבה.
את פה. איפשהו.
אולי אפילו עוד לא הגעת.
אולי הגעת ומעולם לא קראת.
זה לא משנה.
אנשים כמוני תמיד מקבלים את הנכון להם.
אני יודע.
ככה אני חי.
מכאן מקור כוחותי.
הרוצה אהבה יהיה אהבה.
והרוצה אור, יהיה אור.
שום דבר לא מצחיק אותי.
כלום לא חודר לי.
הכול כמו מתוך מכאניזם.
אני פועל ברמת ניתוק עד שאני נזכר בשתיים בלילה שלא אכלתי כל היום.
אני לא מצליח אפילו לאונן כי אני לא מצליח להתרכז.
הזמינה אותי מישהי סוטה בדרגותי להתפלש, ואיני זז.
למעלה מ240 חטופים. יש אומרים 300. המספר כל הזמן עולה.
מה לי ולפורקן. איך אפרוק כשאני נדרש. כולי גדוש. כמו קלאסטר בתחתית של הבטן. זה כבר לא שפיך מה שיש שם, זה קוטג׳.
פוסט לכלוב אני בקושי מצליח לסיים ממבול ההודעות הנכנסות.
והמוח שלי סלט של מטלות.
איכשהו בערבים ובלילות, השיחות פה והאדומות המרגשות שאתם ואתן כותבים, עושים לי רגע שקט בראש.
לפעמים גם נדלק פלירטוט שממלא בתקווה לעתיד.
והעתיד ברור לי. יבנה חדש ומרגש. רק שההווה, ארוך. עצוב. ומכהה תחושות למעט חרמנות ייצרית של צורך שרידתי להזכיר לעצמך חיים.
מכונסים. רובנו מכונסים. בקיפאון. על אוטומט.
על תלולית ישבתי. הבטתי סביב. גיא צל מוות. ריח דם באוויר. שקט של דממה. של עצב. של פחד וחרדה. שלי הגבעה. שלנו. אף אחד לא יכבוש אותה. ואף אחד לא ישב עליה פרט אנחנו.
ביציאה עליתי על שכפץ. הנשק איתי. ויצאנו לסיבוב בין המוצבים. מי צריך, למי חסר, מי איבד ומי לא קיבל. לכולם דאגנו. רשמנו שמות ודרישות. פצמ״ר נפל. התראת נפילות. כולם שוכבים ואני עומד, בעצב, מביט סביב. אני לעולם לא אשכב לצליל אזעקה. לא מסוגל. זה מעבר לי. קשה לי להסביר.
הציוד הרפואי שייבאתי הגיע. ח״ע (חוסם עורקים) הוא אחד הדברים החשובים לחובש וכשאין אותו זה נגמר במוות. אז אם כך נלחמים במוות, הנה ח״ע לכל חובש בצה״ל, עם רזרבות שחס ושלום לא יצטרך לבחור מי חי ומי מת.
יום קשה עבר עלי היום.
עכשיו נעשה ביד על פורנו עם גויינט ונפרוק את הרטט.
לילה טוב ישראל 🇮🇱
הספקתי היום מלא. יום חמישי ואני מרגיש רצוץ, מאידך אני טיל. כל מה שאני מתחייב אליו קורה. היום עפו עשרות אלפי דולרים לכיסים של אנשים. כולם קיבלו. לכולם יש. ואני שבע ומחוייך. כשכולם אוכלים, אני מתמלא גם אם אין לי בבטן כלום. זה פשוט ככה אצלי. והערב אני חולץ נעליים ללילה.
היום הקמתי עמותה חדשה עם שני ידועניות שמטרתה SOS לנשים שנתלשו מחייהן. הבית נשרף, הילדים נחטפו, הבעל נרצח, הן בלי כלום. אין כסף ואין אפילו חזייה. בראשון כבר יכנס כסף ראשוני לחשבון. אני בונה את יד שרה החדשה. רשת ביטחון לנשים. התהליך עוד ארוך. אבל בעוד כמה ימים ניתן מענה למעגל הראשון.
זהו. היה יום. היה שבוע. מחר יום חדש. יום ביומו. עכשיו כוסית כי אתמול לא הספקתי.
אנמנו ננצח את זה. אומר לכם/ן. בדוק.
אתה קיצון לי מידי היא אומרת ואני מחייך.
זה בסדר. באמת. אני מעדיף שזה יגמר בזה ולא יגרר.
חבל על הזמן שלנו. אני סוטה פצצות. אבל בסטייל, ועם וויב. וכך צריכה להיות גם היא/את. כן. צודקות, זה לא סקס איתי, זה אירוע מיני. על גבול האירוע מוחי. כי בעיני, כשזה כבר מכוער, זה הכי יפה.
אנחנו צריכים עזרה מחר בקטיף עבור חקלאי שאם לא נקטף מחר, הכול לפח.
רגע.
בסדר. אנחנו נבוא 11 איש.
אנחנו צריכים עוד 10000 מנות ליום האכלה באילת.
מיד חוזר.
תודה.
שומעת, יש לי 2000 מנות עכשיו אני אביא בהמשך עוד תעבירי חשבון.
אנחנו חייבים ח״ע לכל הפלוגה. אין.
מברר.
שומע, יגיע ביום חמישי. אני מחבר אליך אחראי.
אין למשפחה הזו איפה לגור.
רגע.
שיתקשרו ל. הם מחכים להם.
תגיד אתה צריך משהו? שואלת אותי פה מישהי.
כן, אני משיב, אני צריך להשתכר.
*אולי אכתוב הלילה שוב, מתוך שיכרות.
אני על הקצה של עצמי.
אני גם על המקס של עצמי.
אני גם לא סופר את עצמי ממטר כרגע.
