במגזר החרדי יש איזו דמות של רב צעיר שכולם מכירים והוא מגניב גזה וקטע וחי דת אמונה ורצון לשיתוף וקבלת הקדמה.
הוא מתקשר אלי לא פעם להתייעץ בעולם החילוני והיום סיפר לי שהוא החליט שהוא רוצה לרוץ קדימה ולהיות דמות ציבורית פוליטית. בלהיטות סיפר על דמות אחרת שתרצה להצטרף לצידו ושהיא תביא עמה דמות אחרת מוכרת עוד יותר שרבים רבים מריעים ואוהבים אותה.
אני מכיר קצת את המגזר החרדי. אני מכיר מעטים וביקרתי בו מיד לאחר צבא ולמדתי באיזו ישיבה כי חיפשתי ולא מצאתי ויצאתי הלאה בחיפוש. אבל הריחות באפי. אני מבין את התדר. אני יודע את כל השטיקים והחשיבה המתחכמת. וכשאומרים לי שהדמות ההיא תשלהב אני יודע מה זה אומר.
״תייעץ לנו״, הוא אומר לי, ״תן לי גב. אני אבנה משהו חדש, מחבר״.
״תן לי לחשוב על זה״, השבתי.
״מה יש לך לחשוב?״
״אתה מכיר דתלשיות?״ שאלתי והוא צחק.
״אתה אוהב דתלשיות?״
״הכי״.
״למה?״
״הכי מבריקות בתיאוריה ועם מתן אפשרויות הופכות קילריות״, השבתי אבל בעצם רציתי פשוט להגיד ״הכי סוטות״.
״שתהיה לי בריא. בית חדש זו ברכה״.
״נכון. קיצור, תן לי לחשוב. ואם אתה מכיר דתלשית, אנא, תכיר לי״.
