בזמן שחשבתם

אני קינקי. בלי כל הרעש. אני דומיננטי ששולט בחייו קודם. מרצה, סופר, עסקים, יזם יצירתי כזה. בורכתי. מאסטר זה לא טייטל באתר. מחייך.

בפלטפורמת החיים שלנו, מילים הן הכדורים שיורים עלינו הסמיתים. הסוכנים של המטריקס. וכמו שניאו מרים יד והכדורים נעמדים באוויר, כך אני מסיט הצידה דעות ורעשי רקע שהמטרקיס מנסה לנתב אותי דרכן. כולל פאסדה ואימג׳ ולוק ודאווין. 

לא המצאנו שום דבר חדש. כל מה שאנחנו עושים עולה מצילומי מסך שחבויים במוחנו. הכול התניות ופתולוגיות. גם ללבוש מכנס עור הוא התניה חברתית ולא המצאה אישית. גם שוט. גם הוויב. גם המילים שבהן אנו משתמשים לתאר דברים. הכול כבר היה ואין חדש תחת השמש המוח שלנו לא שלנו. אז, בתדר החשיבתי הזה, לדבר עם אנשים פה הופך להיות מחזורי כמו לדבר עם NPC. משפטים מבונים, דעות קבועות, היאחזות באגו, היאחזות בתיאורים ותארים. אבל אני קינקי. אני לא צריך תארים. לא עבורי, לא עבורה. אני צריך חיבור מיני שמוביל להתפלשות עד אובדן העצמי. כי זה הכי אמיתי. שם מתקיימת האמת עבורי. צפה בחלל מעל שני מטורפים שפרקו מנת חולי שהצטבר להם בהארד דיסק כמו מוגלה. זה הכול. זה כל מה שזה. עבורי. 

קינקי מאדרפאקר