האמת שזה לא צחוק. אנחנו באירוע מתגלגל לא חיובי עבור המקום הזה. כך או כך איך שלא מסתכלים על זה, קורה פה משהו לא טוב. ואת האמת הוא לא באמת אמיתי, והוא לא באמת שייך לנו, וכולנו נסחפנו למעגל משוגע על מציאות לא באמת קיימת. כלומר כן, היא קיימת, וודאי, אבל האופן בו ניגשים לנושא כל כך לא בריא ונכון שזה כמו להגיד למישהי שבגלל שהזמינה אותך לביתה והיא קצת שתויה זו זכותך לזיין אותה. זה נקרא אונס. ואונסים פה ציבור שלם משני הצדדים לחשוב מחשבות הזויות שלא קשורות לאף אחד באמת. יש הומואים, תמיד יהיו הומואים ואף אחד לא יחזור לארון כי יש רבים שלא היו רוצים שיוציאו אותם. אי אפשר להעביר את הרפורמה זה שטויות האמריקנים לא מרשים והם בעלי הבית של המקום הזה. הכול ספינים ושטויות ומחשבה ילדותית שישראל מדינה ריבונית. מה זה בכלל אומר מדינה ריבונית בעולם גלובאלי שאנו ניזונים ממנו. מערכות בנקאיות, צומתי כספים, הגנות באו״ם, הכול הוא חלק ממקשה אחת של עולם NATO מול עולם BRICS. ואנחנו באירוע מז׳ורי כלל עולמי ומדברים איתנו על חוקי חמץ. זו אשמתנו. הזנחנו מגזרים שלמים מאחור. ואין לתרץ זאת ב:״הם לא רוצים ללמוד״, יש כאלה שרוצים, היינו צריכים ללמד אותם שילמדו את סביבתם. זה אירוני שדווקא הרב אמנון יצחק יודע לדבר עם נאמניו על קלאוס שוואב ומטבעות דיגיטליים. הוא מתבל את זה למקורות ולביאת משיח כי זו הבנתו בתודעה הקולקטיבית. אבל יש שמבינים שהאירוע הוא טקטוקני. ואין לו קשר לדת. נהפוכו. יש לו קשר למין. לגזע. לעולמות שלא ביקשנו ואין להם שום קשר לחיינו, בין אם חובשי כיפה או חילונים, אם המקום הזה נשבר, זה ביג בלגן. כולם מבינים את זה. אז כולם צריכים להגיד לכולם לעצור. לנשום. ולהגיד לעצמנו שני דברים:
הראשון, רע לכולנו.
השני, איך עושים שיהיה טוב, לכולנו.