בזמן שחשבתם

התעוררתי הבוקר.

היא בדיוק סיימה להתארגן וניגשה לנשק לשלום. 

הדלת נסגרה. 

התהפכתי במיטה, שיחררתי נוד, ובהיתי בתקרה. 

״לא בא לי לצאת לעולם היום״, אמרתי בקול. 

התהפכתי על הצד. 

״לא בא לי״, מלמלתי במשיכת כתף. 

אולי זה הדיכאון שמתגנב, אולי זה הידע שמכביד, אולי התחושות והתדר שהמציאות משדרת. משהו מכל זה עושה לי להצטנף קטן קטן בפינה. 

לקחתי את הטלפון, כתבתי למי שצריך, הודעתי שאני מתנתק, וסגרתי את היום. 

״אני נשאר איתך״, אמרתי לכרית. ״היום נשחק בסוני, נדליק גויינט, נאונן, נקרא״, אמרתי לעצמי. 

אחר כך הסתובבתי שוב ודפקתי ביד. 

ואז נמנמתי. 

ואז קמתי. 

והכנתי קפה. 

וגלגלתי ג׳ויינט.

והתיישבתי למדיטציה. 

וציירתי רישום. 

וכתבתי רעיונות. 

והנחתי לעולם שבחוץ להישאר בחוץ כדי שאני אוכל ליצור מבפנים. 

ואין ישיבות, ואין משקיעים, ואין שותפים, ואין כלום. 

יש לצייר. ולחשוב. ולנוח. 

יום חכם.