בזמן שחשבתם

חיבקתי אותה לילה שלם. היא לא הפסיקה לספר ולספר. הרבה דמעות. מלא כאב. ולילה שלם. ואני רק חבקתי. וזה כל מה שהיה נדרש. לבסוף, בבוקר נרדמה. גם אני. קמתי כשעוד ישנה עמוק. התחלתי את יומי. אכלתי לבדי צהריים. עשיתי טלפונים. יצאתי. חזרתי. עבדתי. הכנתי עוד קפה. ואז התעוררה. בארבע. חיבקתי. שתתה קפה. אמרה שצריכה ללכת. הזמנתי מונית. בדלת חיבקה. לחצתי יד. ויצאה לדרכה. לא ניפגש שוב. איני מעוניין. אבל לעיתים החיים מובילים לכאלה שיודעים להעניק ולא לקחת. ולעיתים לילה אחד הוא מה שצריך לתת.