בזמן שחשבתם

כל כך הרבה מוות סביבי

אני מרגיש שהמציאות משילה סביבי חלקים משכבות חיי

וקר

והריק בבית החזה מתרחב 

מוות הוא כלום עבורי. אני לא מפחד למות. למעשה זה סיום משחק שהחליצה ממנו נעה בין דקה לשניה. אין מה לפחד מהמוות שלנו עצמו. אבל הקילוף. זה מפחיד באמת. 

לאחרונה אני מבין למה נשלטים או נשלטות מבקשים בהשפלה או כאב שאינו מתוך פטיש, אלא צורך. הכאב הפיזי או ההשפלה מתנשאים על הכאב הפיזי או ההשפלה שאנו נושאים יום יום, וזה קצת כמו להניח את השק בצד לרגע. 

לזרוק את הגוף בידי אחר. זה קצת כמו מוות רגעי.