בזמן שחשבתם

כשהיינו טינאייג׳רים המשפט הראשון ששאלנו מישהי היה:

״מה את שומעת?״

מספיק להקה או שניים כדי לקטלג ולקבוע אם יש לזה סיכוי. 

כפריק/רוקר זה היה ברור שחייבים לאהוב את לד זפלין ופיקסז והקיור, הסמיתס. דפשמוד. מטאליקה. גאנז. ועוד מיליון כאלה. עם השנים זה התפתח לנירוונה, קולדפליי ומשם לביטים וכל מיני. 

מוזיקה יכולה להגיד לי הרבה יותר על האדם מכל תמונה. במיוחד כמה הוא/י סוטים. 

נניח מי שאוהבת ניין אינטש ניילז, אז היי בייבי, הו יו דואינג.