It's complicated

היו שלום 

השיחות בנינו תמיד אינטלגנטיות ומפרות.

הסקס תמיד עוצמתי.

ובכל זאת, אני בא והולך.

מפלרטט ביחסים איתה ועם העולם הזה בכלל.

והיום היא האירה את עיניי:

״שמתי לב למשהו״ היא כותבת לי,

״אתה כל הזמן מתפזר״ (אני קורא לזה גיוון ;)

״אבל כשאתה צריך בטחון ו״בית״, אתה חוזר לפה״.

ואז זה היכה בי, היא מכירה אותי מבפנים והיא כל כך צודקת.

אולי זה הג׳וינטים שעישנו קודם,

אולי זה השעתיים של ההיכרות והמשחקים,

כשאתה עוד לא בטוח אם ימשיך לזרום ויתפתח או לא.

ובינתיים החרמנות עולה ואתה מקווה שגם אצלה...

היינו שניים איתה, ואיכשהו, בתזמון מושלם, שלושתנו גמרנו ביחד.

ואז זה קרה!

גמירה כל כך חזקה, כל כך עוצמתית, הזרם פשוט פרץ ממני כל כך חזק שרצתי לשירותים.

לא הבנתי איך ולמה אבל הייתי בטוח שהולך לברוח לי שתן.

אז רצתי לשירותים וכשהגעתי ושחררתי... שפכתי ושפכתי ושפכתי.

וחזרתי לסלון עם חיוך דבילי על הפנים,

כי אולי יצאתי דביל, אבל חוויתי גמירה מטורפת (ולפחות גם אין לי עדיין בריחת שתן 😉 .

כשיש חיבור טוב,

חיבור בנפש ובראש,

אז גם הגוף מתחבר בדרך אחרת.

ואז אפשר - ל ע ו ף ! ! !

אני לא זוכר את הנהיגה הביתה,

אבל הגעתי.

בוודאי חניתי עקום,

אבל חניתי.

אני כן זוכר כל פרט מהערב,

זה עדיין חי אצלי בראש...

כי הערב עפתי!

בשביל זה אנחנו כאן, לא?

אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש...

בכל פעם שאני יוצא עם מישהי חדשה, יש התרגשות, ציפייה באוויר, מחשבות נעימות כאלו על מה ואיך יהיה.

בדייט שנולד בכלוב יש משהו אחר...

חזק יותר, עוצמתי פי כמה!

זה יתחיל רגיל, נכיר, נשתה משהו ונפטפט.

אני אהיה האני הוינילי שלי, לא מכיר ולא רוצה להיות אחר בחוץ.

אבל אם אזכה, אם אמצא חן בעיניה והיא תזמין אותי לביתה... שם אהיה לגמרי שלה!

לפעמים אני כאן,

ולפעמים לא.

אין בי צורך לכאוב,

אין בי צורך להכאיב,

אבל לפעמים זה פשוט טוב!

אני סקרן, אני מיני, אני אוהב גיוון.

אני אוהב לאתגר את עצמי,

ולבחון את הקווים האדומים שלי (הם שם, אני בטוח שהם שם רק שעוד לא נפגשנו ;)

לא מתחבר לבדסמ 24/7 

לא מתחבר לתארים/שייוכים/ניצול או אגו מנופח. 

לא מתחבר לשחור ולבן...

החיים מורכבים מהמון רבדים,

החיים קצרים,

רוצה להספיק לטעום מהכול!

אז עכשיו אני שוב כאן.

אני מחכה לה.

החדר חשוך, עיניי מכוסות ואני ממתין לה על הברכיים.

תוהה אם ומתי היא תבוא...

אחרי מספר דקות אני שומע רכב קרב ועוצר בסמוך.

אני נדרך כשאני שומע את צליל העקבים שלה בשביל הכניסה.

הדלת נפתחת, אני לא רואה כלום אבל שומע אותה מסתובבת בחדר, בוודאי בודקת אם סידרתי אותו לטעמה...

הריגוש מתעצם כשאני חש אותה קרבה, מריח את הבושם הנפלא שלה,

מתענג על כל מגע ארקאי בגופה כשהיא מסתובבת סביבי, בודקת, ממששת, כמו סחורה בשוק...

היא מורה לי לקום, להוריד את החגורה שלי ולתת לה אותה - ״אתה תהייה הכלבה הקטנה שלי עכשיו״ היא אומרת תוך כדי כריכת החגורה שלי סביב צווארי.

״רד על ארבע״ - היא מצווה ואני מבצע.

עכשיו אני מולך ברצועה על ארבע בחדר.

עומס של רגשות סותרים מציפים אותי, כשהיא מנחה אותי להתיישב מולה.

היא על כסא ואני על הברכיים עם התחתונים שלה שתחבה לי לפה קודם לכן.

היא מפשקת רגליים, חושפת את הכוס היפה, והטעים שלה.

הכוס שיזיין לי את הפה שוב ושוב בהמשך אותו לילה.

כי בחדר הזה, רק היא מזיינת!

 ראיתי אותה היום לראשונה.

והיא יפה!

כל כך יפה שזה כואב.

היא שם,

לפני במלוא הדרה,

ואני לא יכול לגעת.

היא מלטפת את שדייה המושלמים,

ולי אסור לגעת.

לא בה ולא בעצמי!

הזקפה שלי זועקת כשהיא מכניסה את ידה לתחתונים,

שלה.

הלשון שלי כל כך רוצה לטעום אותה,

לספק אותה,

ולי אסור לגעת.

ראיתי אותה היום,

והיא כל כך יפה...

״תכתוב על החוויה שהייתה לך היום בבלוג״.

אבל אני לא רוצה - ״זה אינטימי, זה שלנו...״

״אל תאכזב״ היא אומרת.

ואני שעד לפני יומיים לא הכרתי אותה, שעדיין לא מעכל מה עובר עליי ולמה...

ואיך היא מצליחה לגרום לי לעשות כל מה שהיא רוצה.

לגרום לי לרצות לרצות אותה...

אני שרגיל להוביל, לצוות, לדרוש.

פתאום למדתי היום לראשונה שביחסים איתה,

אני הוא זה שצריך לבקש רשות אפילו רק כדי לגעת בעצמי.

וכמה הגמירה הייתה חזקה כשסוף סוף, תחת הנחייתה הצמודה, קיבלתי את רשותה...

  הכול זרם כל כך מהר...
מדהים כמה המעבר משליטה לחוסר שליטה טרף אותי.

בסה״כ שלושה ימים בכלוב, נכנסתי כדי להיות שולט יותר טוב, ללמוד, להתמקצע.
ופתאום פגשתי אותה והכול התהפך...

זאת אומרת, לא ממש פגשתי אותה, לפחות לא עד אתמול הלילה.

קראתי את הבלוג שלה והרגשתי שאני מכיר אותה,
פינטזתי על הגוף הסקסי שלה בתמונות.
אבל רק כשהתכתבנו, הרגשתי פתאום שאני מוכן לשחרר, להתמסר - רק לה!
לא העזתי לבקש תמונת פנים אפילו, אבל בתוכי ידעתי שהיא יפה.

לפי הנחיה שלה הגעתי ראשון לצימר, התפשטתי, כיביתי את כל האורות ונשכבתי על המיטה - פנים מטה.
עברו כמה דקות שנדמו כמו נצח!
כל רחש בחוץ הקפיץ אותי, אולי זאת היא?

ואז שמעתי את נקישת העקבים ברצפה מחוץ לדלת, הלב שלי פעם במהירות האור.
כל כך רציתי שצליל העקבים הזה יהיה שלה...

הדלת נפתחה.
רציתי להסתובב, לראות אותה, אבל לא העזתי להפר את החוקים שקיבלתי על עצמי.
תקעתי את הפנים חזק בכרית כדי לא להתפתות כששמעתי אותה נכנסת ומסתובבת בחדר.
פתאום הרגשתי את הברך שלה ננעצת חזק בגב התחתון שלי, קצת מעל הטוסיק, מרתקת אותי למקום.
בעדינות היא נטלה את ידי, ובאיבחה אחת מהירה סגרה עליה אזיקים.
התחושה של הפלדה הקרה על פרק ידי הממה וריגשה אותי ולפני שהספקתי להתאושש ולהבין שבעצם אני עדיין יכול לגבור עליה ולהיות הגבר האסרטיבי שאני בד״כ, היא כבר קשרה אותי למיטה.

עכשיו הייתי נתון לגמרי לשליטתה.
נקודת המילוט האחרונה נסגרה, וההבנה שאני ערום ואזוק ע״י אשה שאני לא מכיר ושיכולה לעשות בי כרצונה החלה לחלחל לליבי.
תחושות של בושה והשפלה התחילו לעלות בי, אבל היא ליטפה את ראשי בחום, העבירה את עצבעותיה ברפרוף עדיין על הגב שלי, מתקרבת לשיפולי התחת, ואז לאורך יריכיי.
התחלתי להרגע קצת ולהתחרמן מאוד, חשבתי שתיכף היא תענג אותי...
הליטוף פסק והיא הידקה לי צעיף סביב העיניים.
כשהיא קמה מהמיטה, הרגשתי קור ממנה, מין ניתוק מוזר כזה, והדריכות חזרה.

היא הדליקה אור קטן, עכשיו היא רואה אותי ורק אני נשאר בחשיכה, חשוף בפניה.
צליל מוכר... לא האמנתי... התכחשתי... אבל איך לא אזהה?!
כל ערב כשאני מוציא את חגורת העור העבה מהג׳ינס הריק אני שומע את הצליל החלקלק הזה.

שמעתי את עקביה מתקרבים בחזרה למיטה...

רציתי לומר די! אני מתחרט!

אבל הפה לא נפתח והצליל הבא שנשמע היה איוושת החגורה באוויר חצי שנייה לפני שהכתה בי בכל הכוח...

To be continued