אני מחכה לה.
החדר חשוך, עיניי מכוסות ואני ממתין לה על הברכיים.
תוהה אם ומתי היא תבוא...
אחרי מספר דקות אני שומע רכב קרב ועוצר בסמוך.
אני נדרך כשאני שומע את צליל העקבים שלה בשביל הכניסה.
הדלת נפתחת, אני לא רואה כלום אבל שומע אותה מסתובבת בחדר, בוודאי בודקת אם סידרתי אותו לטעמה...
הריגוש מתעצם כשאני חש אותה קרבה, מריח את הבושם הנפלא שלה,
מתענג על כל מגע ארקאי בגופה כשהיא מסתובבת סביבי, בודקת, ממששת, כמו סחורה בשוק...
היא מורה לי לקום, להוריד את החגורה שלי ולתת לה אותה - ״אתה תהייה הכלבה הקטנה שלי עכשיו״ היא אומרת תוך כדי כריכת החגורה שלי סביב צווארי.
״רד על ארבע״ - היא מצווה ואני מבצע.
עכשיו אני מולך ברצועה על ארבע בחדר.
עומס של רגשות סותרים מציפים אותי, כשהיא מנחה אותי להתיישב מולה.
היא על כסא ואני על הברכיים עם התחתונים שלה שתחבה לי לפה קודם לכן.
היא מפשקת רגליים, חושפת את הכוס היפה, והטעים שלה.
הכוס שיזיין לי את הפה שוב ושוב בהמשך אותו לילה.
כי בחדר הזה, רק היא מזיינת!