לפני 5 שנים. 5 בנובמבר 2019 בשעה 22:55
אתה בלי כלום, לא לחשוב, מנסה לשרוד טיפה, לפחות עד מחר. שאלות על תכניות לעתיד מפרצופים מרוחים במהירות של אלה שתפסו מושב או נולדו לתוכו, כבר אין מוסיקה. מיליון דברים לנסות להאמין שאולי הפעם, שזה לא לתמיד. האדמה זזה תחתיך ואתה בקושי נושם, אבל ממשיך כי בשביל מה אם לא?
בשביל מה?
מחפש יציאה. יקר; גבוה ופתוח, מפחיד. עזוב.
יאוש.
מחפש אשמים, מחפש אויבים קלים - אחידים ופשוטים, מסומנים בצבעים בוהקים שכל החצים מצביעים על לאן לפרוק את כל השחור והלבן. את כל הכן והלא והטוב והרע, את כל הגבולות וההגדרות, כי למה אני? למה לעזאזל אני?
