צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

NULL:VOID

we are looping in time
לפני 5 חודשים. 5 באוקטובר 2023 בשעה 1:07

איך אמורים להמשיך הלאה בידיעה מלאה שהכל שקר? בידיעה מלאה שכל מי שאי פעם היה קרוב אלינו ייעלם כאילו לא היה ברגע שנתחיל ליפול שוב?

איך אמורים להמשיך קדימה כשיודעים בוודאות שכל מה שאנחנו בונים הוא מראית עין שלא שווה כלום ברגע האמת?

איך אמורים לרצות לחיות כאשר שוב ושוב היקום הוכיח לנו מעבר לכל ספק שאנחנו לבד, ותמיד נשאר ככה? האנשים שמקיפים אותנו הם רק תפאורה מתחלפת שנמצאת שם רק כאשר יש לנו מה לתת.

כל מה שבנינו ביחד, כל ההבטחות, כל הפאקינג אהבה, עתיד, עולם שלם.

וכל הכאב הזה, כל הגעגוע האינסופי שקורע אותי מבפנים לגזרים - כל כולו - שלי בלבד.

 

ממעמקי ליבי אני מצטער על כך שנולדתי לעולם הזה. לא כך דמיינתי את זה.

לא כך.

 

וממעמקי נשמתי

אני

ש ו נ א

את כל

מי שאי פעם

הבטיח לי

אהבה.

 

?si=vuVJdLK1VaEWewfH
לפני 9 חודשים. 30 במאי 2023 בשעה 21:26

לפני שנה. 13 בדצמבר 2022 בשעה 16:32

לפני שנה. 19 ביוני 2022 בשעה 1:01

לפני שנה. 1 ביוני 2022 בשעה 7:18

Hind-sight is Always 20:20

Journal entry

 

Year -2; 2nd quarter

 

2 quarters until Year -3, the door wide open none the less

And you cannot help but see
It all
desc
end

I'm now 33.

Reminders of ▇▇▇

conveyed by them
to me
As if I want to make the same mistake again
no more. Their turn to not
for me.
Cursed world, gross words and puzzles, still grasping for continuing to feel,
no mask in hand to hide the nature of what it calls itself "humanity".
The irony is lost on them and so are you

No longer satiated by your suffering
No longer sure if arriving or departing
No longer if already was, or only might be some when where

Only one thing clearly certain

Be it true -us-, or but one pair of 👁
or just an ass releasing its' gut bytes,

God bites into an empty hol y wha t,er r or?
but eye . still . fill it, so it still is.

Chaotic disruptions gave way to a certain sense of pattern.
Something or someone, from beyond what was once this world
Which appears to have lost its color until
You can no longer pretend to not notice that
it's

d e a d.

In front of you,
an empty shell
and from with in
there's some thing else
reaching out.
inside.
out.
inside
out
in side
out side
in
out -side
in.
outside

BE
(NOT)
AFRAID,
STEP-EVERYTHING
| .burn- OUT- | .(side)->

 

Continuing to sync
with in.

 

לפני שנתיים. 11 במאי 2021 בשעה 3:07

[פוסט רעל פטאליסטי. מי שלא סבבה לו - נא לדלג. אין לראות בתוכן זה דבר מלבד ביטוי עצמי זמני, אז אל תזמינו לי מד"א עם מכבי אש ומשטרה הביתה שוב, אין סיבה, וזה לא עוזר]



תחושה שמזכירה לי את הרגעים אחרי שהסרט נגמר אבל אתה ממשיך לשבת עוד קצת, כי אולי יש משהו אחרי הכתוביות...

 

תתעורר. כיבוי אורות.

 

ההבנה המחודשת שחוסר רצון לחיות זה בעיה רק אם קיים פער בינו לבין הרצון לחיות של... מי בעצם? אותם האנשים שהוכיחו את צביעותם?

 

העוגנים נטשו את הספינה

וכל המאמינים בעולם צודק וקארמה ימהרו לדקלם מנטרות

על כך שהיקום מנסה ללמד אותי להיות בסדר עם לבד

או איזו חרטא כזאת או אחרת

אבל בתכלס כמו בדרך כלל, אנשים בעיקר אוהבים לזיין את השכל.

הרחק מהעין הרחק מהלב

בעיה של מישהו אחר

לך לטיפול

 

לכו אתם לטיפול.

 

כל אחד יותר fucked up מהשני ואנשים כמוני אוכלים את ההשלכות האלה כמו פתיים. הדאגה שלכם היא חוסר נוחות שבדיסוננס מול מצב של מישהו שאתם אהבתם. דיסוננס שפתר את עצמו. אתה מדאיג אותנו אז אנחנו נכעס עליך וננתק קשר. נוח. קל. כאלה חזקים ועצמאיים. שומעים את זה? זה השדים מוחאים כפיים על הגבורה האצילית שלכם, רושמים את השמות שלכם לכשיגיע תורכם. עד אז - לשתף סטטוסים בוכים על עוד מישהו שהתאבד ואיך דבר כזה מתאפשר. הוא מגלגל עיניים בקבר.

 

אף אחד לא באמת בסדר עם בדידות. זה שקר יהיר. אבל אם אתה משקר לעצמך ושוכח שעשית את זה, אז כשאתה מדקלם את זה לאחרים שמבקשים את קרבתך זה לא נחשב. פתאום פה אין כוונה או אחריות שלכם.

דווקא פה אתם משום מה לא כאלה גיבורים של מודעות, בחירה חופשית, או כוח רצון.

 

אנשים שפאקינג אהבתי אותם אהבה הכי כנה שיש מפנים לי את הגב, כועסים עלי ואומרים לי כל מיני המלצות מנפנפות ואז מפסיקים את השיחה כאילו אני לא נגררתי איתם לפסיכיאטרים ומיונים כי רציתי שיהיה להם טוב. בעצמם סרבני טיפול אבל העיקר להשליך את זה על אחרים. גם אני מאפשר לעצמי לכעוס במקום הזה סוף סוף. בואו תגידו לי מה בהתנהגות שלי כל כך מפריע לכם, חוץ מהתגובה שלי לבולשיט שכזה.

 

התמכרות, בידוד, פגיעה. קשר פוגעני שיצאתי ממנו עם תסמינים של PTSD... או שזה לא פראנויה טראומטית אלא פשוט החומר האנושי עצמו נרקב בשנה הזאת שהעניינים לא התאווררו? על מי אפשר לסמוך, במי ניתן לתת אמון, מה זה בכלל אמת כשהיא יוצאת מתוך בני אדם עם רמות הדחקה כאלה.

 

לא צריך אישורים, והאישורים שלכם שווים לתחת ברגע האמת.

ואין בכך להסיר מעצמי אחריות. אבל אולי כדאי, בעולם שכזה.

 

אז בשביל מה לחיות? בשביל ליצור?

בשביל זה?

פשוט להקיא את זה החוצה? להתעלם מזה שאני יוצר עבור אנשים?

בראש ובראשונה תמיד -- כנות ואמת. גם כשכואבת.

 

העולם הזה מקולל.

 

הלוואי ויש גם חור לבן שממנו נשפכת כל המשמעות שמתרוקנת לתוכי, לתוך עולם חדש.

לפני שנתיים. 23 באפריל 2021 בשעה 2:52

לפני 3 שנים. 22 במרץ 2021 בשעה 9:15

לפני 3 שנים. 25 בנובמבר 2020 בשעה 1:32

אום נום נום נום טע ים תאי מ וח, מילים, וזמינות
תג מחיר: [מאכזב[תג מבצע של בדידות]
מודבק על נחיר שבתוך הנחיר
שבתוך הנחיר של אף משמעות

תרסיס זמן דחוס, לערבב היטב לפני השימוש
ואז להפריד ולערבב שוב ואז להפריד ולערבב שוב
ניתן לחזור על הפעולה לפי הצורך
ניתן לחזור על הפעולה לפי הצורך?

מינון: לקחת יותר מדי ולא מספיק לתת
אחד לכל נחיר שבתוך נחיר שבתוך נחיר
ונחיר שמתוך נחיר שמתוך נחיר לא לכל אחת

הושלם סיבוב סביב עצמנו, ויהי אור
מאיר שברי תשומת שברי לב דרך חור
קליידוסקופ מנצנץ של ספרקטום שחור
וזה די יפה סה"כ.

 

לפני 3 שנים. 18 בנובמבר 2020 בשעה 2:35

כל מה שנותר לי לעשות בין כשלונותיי להמשיך הלאה זה לשקול על מאזני ליבי איזה כאב כבד מכדי לנשא יותר. איזו פרידה מרסקת אותי יותר -


כזאת שהתפוצצה תוך כדי שליחת גלי הדף לכל עבר, כאשר הגרעין שנשאר למי שהתיימרה עד לפני רגע לאהוב אותך, הוא שנאה מלאה כלפי כל מה שאתה.

מהירה, כואבת, אינטנסיבית, החלטית, סופית. --


או כזאת שמשאירה אותך תלוי על קצה שיערה, נאחז בתקווה שאולי הדברים עוד ישתנו כי זה לא באמת נגמר. כי היא עדיין ממלאת אותך בשמחה כאשר אתם מתראים לעיתים רחוקות יותר ויותר. כי היא עוד לא החליטה אם היא רוצה להתקרב חזרה או להתרחק עוד ועוד, לא באמת. גם כאשר אתה מבין שכבר עברו חודשים ושום דבר לא באמת קיים חוץ מהתקווה עצמה, ואתה איתה לבד. על גבול אבדון, אתה מושיט יד כלפיה, אבל כל מה שהיד שלך מצליחה לסמל זה -

 

אני גם טובע. מקווה שצלילי המחנק שלי לא יפריעו לך.

 

אבל הם כן.

 

אז טבעתי בשתיקה.