לפני 4 שנים. 5 בפברואר 2020 בשעה 7:57
הובסתי.
הצורך להאמין כנגד התחושה.
לשחק בבחירה חופשית עם דטרמיניזם של אחרים.
להאמין למילים, פחות למעשים.
לנסות להחזיק מרחב משותף.
לטעות לחשוב שמי שמולי - כמוני.
לטעות לבחור להתעלם מכך
שאני מבין אותה יותר ממנה.
אני נוכח. והיא - היא נעדרת.
לנסות לבנות משהו מתוך אמונה
שאני לא לבד.
להפגע. להנטש. פעם אחר פעם.
ועדיין להשאר שם. כי צורך להאמין.
ואז הדפוס נשבר. האמונה איננה.
אני מרגיש רגוע בתוך מה שהיה פעם מערבולת.
אני, והמרכז שלי.
דטרמיניזם ידטרמן
ואני - אני אבחר לחיות אחרת.