מאז שאני זוכר את עצמי אני נוטה לחשוב על דברים שמסקרנים אותי בצורה מעמיקה.
בוחן, מנתח, מעביר בראש תרחישים שונים ויוצר תובנות.
לפעמים אני מהרהר לגבי הדרך שבאמצעותה השליטה באה לידי ביטוי.
חושב כמובן על עצמי ועל החיבור הטבעי שלי למקום הזה. השליטה, הדומיננטיות.
כשגיליתי את העולם הזה בעצמי לפני כ-12 שנים ונרשמתי לכלוב (בניק אחר) אני מודה שהיה לי קצת קשה להתחבר לכאן.
השימוש באביזרים, הדרסקוד, ההגדרות וחלק מהציפיות היו זרים לי ולא מהותיים בעיניי, אפילו קצת מגבילים.
חיפשתי את האדם המתאים לי ופחות עניין אותי אם היא תלבש שמלת מיני שחורה עם גרביונים או ג'ינס כחול עם סוודר אדום.
כשהתחלתי להכיר כאן אנשים, תחילה בצ'אט ולאחר מכן במפגשים פנים מול פנים הבנתי שכמוני, לא כולם מתחברים לאג'נדה הרווחת.
ובמסע שעברתי עם עצמי גיליתי שאני מאוד שם. שולט, שקול, סבלני ומאתגר. לא משנה מה לבשתי ואם היה או לא היה שוט בידי.
השליטה פשוט טבועה עמוק ב-DNA שלי, כחלק בלתי נפרד מהיותי מי שאני.
מזהים את זה מיד, זה כמו אינסטינקט חייתי, האם האדם מולך הוא נוטה לשלוט או להישלט. קשה לי להסביר איך. פשוט מרגישים.
זה נמצא באוויר ואני לעיתים מוצא את עצמי אומד את האדם שמולי, היכן הוא ממוקם על הסקאלה.
לאחרונה הגעתי לתובנה שבעצם הכל מקופל במבט.
כשאני מתבונן לאדם שמולי בעיניים ונוצר החיבור אז לרוב אני ישר מרגיש לאיזה כיוון הוא נוטה.
ובהמשך כשמתקיים הקשר המבט הוא כל כך עוצמתי שפשוט לא צריך כלל לדבר. מבט אחד ומבינים זה את זו.
אני חושב שאחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה השליטה באה לידי ביטוי היא במבט.
מבט נוקב מול מבט גורי מתחנן.
מבט מרגיע ומלטף מול מבט עצוב/כואב.
מבט קשוח מול מבט מתריס/מתגרה.
מבט מכוון מול מבט מבולבל.
מבט ממזרי מול מבט דרוך.
בעיני השליטה במבט עוצמתית, משכרת ומחברת בין השולט והנשלטת שלו ברובד עמוק ביותר.
די במבט חטוף על מנת להעביר מסר שרק הנשלטת יודעת, גם בחדר מלא אנשים.
לדעתי שליטה ותקשור באמצעות מבטים הוא חלק מהותי מבניית זוגיות המבוססת על יחסי שליטה.
