שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות והגיגים

לפני שנתיים. חמישי, 8 בדצמבר 2016, בשעה 22:32

לכל מי שעוקב אחרי הבלוג או שסתם נהנה לקרוא אותי אני מעדכן שאני עובר דירה וחוזר הביתה.

לאחר זמן מה שבחרתי להיכנס לכלוב מחדש תחת הניק הזה אני מרגיש היום שלם לחזור לניק המקורי שלי בכלוב.

ניק שפתחתי לפני קצת יותר מ- 12 שנה ושמרגיש לי יותר מתאים היום.

אז אתם מוזמנים למצוא אותי תחת הניק הישן חדש שלי "מנטרה" :

https://thecage.co.il/profile/6387/

ולקרוא בבלוג החדש שלי :

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=6387

 

תודה לכולם ותהנו.

לפני שנתיים. שבת, 3 בדצמבר 2016, בשעה 16:43

אני אגש אליך לבוש בבגדי בית של יום יום.

את ממתיני לי למטה קרובה לרצפה כמו תמיד.

אני אביט בך בסלידה ואפתח אותך לרווחה.

מיד ארגיש בריח המעופש שלך חודר אל תוך אפי. 

אבל אני אתעלם ממנו כהרגלי.

 

ואז אני אתחיל למלא אותך לאט לאט.

עוד ועוד ועוד.

אמלא אותך היטב עד שתתפוצצי.

עד שלא יוותר בתוכך כלל מקום.

ואז כשלא תוכלי יותר אשפריץ לתוכך את הנוזל שאת זקוקה לו כלכך.

 

וכשתהי מלאה כולך אסגור אותך חזק.

את תרגישי את העומס בתוכך אבל את הרי כבר רגילה.

ואז פשוט אלחץ עליך, אפעיל ואתבונן בך.

אשב על הכורסא ואמתין.

 

בהתחלה את תהי די שקטה. אבל את לא יכולה להתאפק.

לאט לאט את תתחילי להשמיע קולות.

החום שלך יעלה, את תתחילי לרעוד ולהשתולל.

זה יגרום לך להשפריץ ולהרטיב את כולך מבפנים.

כלום לא יצא החוצה כי הרי דאגתי לסגור אותך היטב.

 

ואני אמשיך לשמוע אותך כמה זמן שנדרש.

יודע שאת צריכה את הזמן שלך עד שתגמרי.

ואז בבת אחת את תגמרי. הטירוף בתוכך יידעך לאיטו.

ואני אקום מהכורסא ואגש אליך.

 

אפתח אותך לאט לאט ואתן לחום שלך להשתחחר לאט לאט.

את עדיין חמה. רותחת. סימני הרטיבות בתוכך מורגשים היטב.

אני אבדוק ואבחן אותך מבפנים ואאשר.

כמה שהיית ילדה טובה שלי. אבא גאה בך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עכשיו נשאר רק להוציא מתוכך את הכלים הנקיים ולסדר בארונות...

 

 

 

לפני שנתיים. שישי, 2 בדצמבר 2016, בשעה 23:36

אני האביר על הסוס הלבן.

ביום גשום קמעה אופיע ממרחק בדהרה.

אזהה אותך מתוך ההמון. בין כולם.

אביט בך במבטי החוקר. החודר. 

את תסיטי במבוכה את מבטך.

 

תסמיקי וחום גופך יעלה.

רעד וערפול חושים יעטפו אותך.

ליבך הומה בדפיקות מואצות.

תרצי להעלם. להתנדף.

הרגשה כזו לא חווית מעולם.

 

אתקרב לאט לאט.

בוחן אותך. אומד. מתרשם.

את תשמעי את צליל הפרסות.

תרגישי כבתוך חלום. זה לא אמיתי.

כשאעמוד מולך במלוא הדרי תרעדי.

 

אציג את עצמי בפניך באצילות המתחייבת.

מבטך המקובע באדמה הלחה יתרומם לאיטו.

עינייך יפגשו בעיני. הפחד יאפוף את כולך.

האם זה באמת אמיתי ? האם בי הוא בחר ?

 

ואז אחייך ואושיט את ידי.

את תביטי לצדדים בהססנות.

לאט לאט תושיטי את ידך אלי.

אאחוז בה בחוזקה ואמשוך אותך אלי.

תוך שניות את תנחתי על גב סוסי.

תאחזי במותני ושנינו נתנתק מהקרקע.

 

נדהר ונתרחק מההמון אל מחוזות רחוקים.

נעבור דרך ארצות נסתרות. כפרים מבודדים. 

את תאחזי חזק במותני. בעיניים עצומות.

בוטחת. רגועה. שלווה. מרוגשת.

עד שנגיע לטירה שלי. לביתך החדש.

 

את תפקחי לאט את עינייך והן יחייכו מאושר.

ארד מהסוס בקפיצה ואת תקפצי לתוך ידי המושטות.

נפסע ביחד אל עבר הטירה. אל ביתנו הקט והאינטימי.

ושם ילדה שלי הכל מתחבר. טבעי. טהור. מושלם.

 

ממש כמו מהאגדות. ככה בא לי. 

 

 

 

לפני שנתיים. חמישי, 1 בדצמבר 2016, בשעה 23:54

כבר הרבה זמן אני יודע בדיוק מה אני מחפש כאן ובכלל.

יש לי הרבה מאוד להעניק מעצמי. לתת. להעצים. לעטוף.

פעם מזמן וויתרתי על הקשר המיוחד שאני זקוק לו.

זה לא שלא חייתי מאז, ממש לא. חייתי וצמחתי מאוד.

אבל, היום אני מבין טוב יותר שמה שחיפשתי בעבר הוא מיוחד מאוד.

מדוייק ומתאים לי. לאני שבי. בלי פשרות. מזוקק ונקי. טהור ועוצמתי.

 

החשש מכך שלא אמצא את מה שאני זקוק לו נעלם בתוכי.

טוב, בעצם נמצא אי שם בתוך יקום האופטימיות שאופף אותי.

חלק קטן מהאנשים שמכירים אותי יודע בקויים כלליים מה אני מחפש.

לדעתם של רוב האנשים האלו אני רודף אחד פנטזיה. קשר לא אפשרי.

אבל כפי שכתבתי כאן בעבר אני בוחר לראות את הדברים מהזוית הייחודית שלי.

יודע שזה קיים, ועם זאת, גם מבין שזה בכלל לא פשוט למצוא את מה שאני מחפש.

 

אז שוב יוצא למסע החיפושים המפותל ורווי האתגרים.

למצוא את זו שאהיה עבורה כל עולמה. שתתמסר עד אין קץ.

שתבחר בי מחדש כל יום וכל דקה ותהיה מאושרת לחיות לצידי.

שתלך אחרי לאן שאוביל, שתהיה שלי ללא תנאי.

אני חושב שהשיר "זמר שלושת התשובות" משקף בצורה מיוחדת את צופן ליבי.

ושלא כהרגלי אוסיף כאן את הקישור לשיר בביצוע המרגש של זהבה בן.

 

 

 

לפני שנתיים. שבת, 19 בנובמבר 2016, בשעה 21:32

כמה בא לי לטוס ל-SkiDeal Week ב-Val Thorens, ביחוד שאינפקד מאשרומס מופיעים שם וזה יהיה כזה מגניבבבבבבבב.

באסה שאף אחד מהחברים שלי לא יכולים לטוס השנה, כל אחד והסיפור שלו.

זה אפילו יוצא על היומהולדת שלי אז בכלל נראה לי שבוע חלומי.

מוסיף לזה שלפני שנתיים רכשתי נעלי סקי חדשות שלוחשות לי שאוציא אותן כבר מהארון...

אוף. לגמרי אוף.

סקי באתר הכי מדהים בעולם, מסיבות, מסעדות שוות, מלון מפנק, אלכוהול ומכור ללבן (לא הלבן הזה! :))

אם מישהו בעניין אתם מוזמנים לפנות, אולי בכל זאת זה יצא לפועל.

http://www.skidealweek.com/

 

 

לפני שנתיים. שישי, 4 בנובמבר 2016, בשעה 22:35

 !Lets Party

לפני שנתיים. חמישי, 3 בנובמבר 2016, בשעה 22:36

איפה את נמצאת ?

ספונה בתוך עצמך.

אני כל כך זקוק לך אבל המשדר שלך מקולקל. חלש.

את לא משדרת. מיואשת. לא מאמינה יותר.

החיים לא תמיד הטיבו איתך. נפגעת. התאכזבת. התרחקת. הפנית את הגב.

את מפרפרת במים השחורים. נעה על הסף. נואשת למצוא אותי. שאמשה אותך אלי.

אעטוף, אנגב, אחבק, ארגיע, אקשיב, אוהב, אאסוף לחיקי ולעולם לא אוותר עליך.

ארצה אותך תמיד. ולא משנה באיזה מצב את נמצאת. אכיל אותך. את כולך.

אדע לקרוא אותך. גם כשאת סוערת. אחזיק אותך חזק ואתן לך לבעוט לאוויר ולשחרר הכל.

אפתח בפניך עולם אחר. עולם יפה. קסום. בריא. מזמין. ממכר.

 

אני יודע. את מפחדת. שוב להיפגע. שוב להתאכזב. שוב לשבור את הלב וליפול עמוק יותר למים השחורים.

אני מבין. זה בסדר ילדה. אני מבין. מבין בתוך כל הסערה הזו את לא רואה את האופק. 

השמים קודרים המים קפואים ואת מגוננת.

לא נותנת לאף אחד להתקרב. נושכת. נלחמת. מתעלמת. עוקצת. בועטת. שומרת על המעט שעוד נשאר בך.

 

הרבה כבר הבטיחו לך ולא קיימו. רבים אספו בהתלהבות ונטשו כהרף עין. בכל פעם מגביהים במעט את חומותיך הבצורות.

אבל משהו בך לא מוותר. ממשיך להאמין. שביב של תקווה. סדק של אור בתוך האפלה.

ואני על אוניית המפרש משקיף אל הים השחור. הגלים הגבוהים שמסתירים לי אותך. מרחיקים אותך ממני.

אבל אני לא מוותר. אני אמשיך לחתור עד שקרן האור הבודדת שלך תתגלה לעיני. עד שתקחי עוד סיכון אחד אחרון.

עד שבשארית כוחותיך האחרונים תזעקי אלי ותבטחי בי שאני הוא זה שאת זקוקה לו שיהיה כל עולמך.

זה שאיתו תמיד תהי מוגנת, שלמה, מושלמת, מובנת, רצויה ומשמעותית.

 

 

אבל הפעם אני לא אוותר עליך. לא.

אני אמשיך לחתור גם כשישרפו לי הידיים.

גם כשלא ישאר אוויר בריאותי.

גם כשליבי כמעט ידום ממאמץ.

אני אמשיך לחתור ילדה.

עד שאגיע אליך.

עד נשמתי האחרונה.

 

לפני שנתיים. שלישי, 1 בנובמבר 2016, בשעה 07:47

סתם עוד יום שגרתי בדרך לעבודה.

לפני שנתיים. ראשון, 30 באוקטובר 2016, בשעה 22:52

מ=13 .A 

B. A+9

C. B-A+1

D. C-C

E. D+B

F. B-2C

G. 3F

H. F/2

I. 10H

J. 0I

K. HH

L. (I-2F)2

M. L-2

N. ?1

 

 

לפני שנתיים. שישי, 28 באוקטובר 2016, בשעה 00:38

(זהירות פוסט קצת יומרני)

במסע שלי בחיפוש אחר האחת שנתאים זה לזו אני קורא לא מעט על דברים שאנשים רושמים באתר הכלוב.

לפעמים אני קצת מהרהר עם עצמי לגבי המיקוד של חלק מהכותבים. נראה כאילו הכל סובב בסופו של דבר סביב הגירוי המיני, הרטיבות, החרמנות, הזקפה. 

אלו הם כביכול המטרה, המדד, אחטא ואומר, המהות של קשר השליטה. למרות שאני די משוכנע שיש הרבה מעבר ובכל זאת, עדיין הרבה מאוד נכתב בדגש על הנושא הזה.

שלא אובן לא נכון, אני אדם מאוד מיני, עם יצרים חבויים וכן גם חרמנות בלי עין הרע :) אבל אני מוצא בעולם השליטה מהות אחרת מעבר לפן המיני.

מהות של התפתחות הדדית, אהבה, נתינה, התמסרות, הערצה, סגידה ועוד.

קשר עמוק המורכב ממכלול של חלקים קטנים שעוטפים את הקשר. 

חלקים שנמצאים שם בכל רגע ובכל מקום. בשגרות, בחוויות, במעשים, במחשבות ובתחושות.

לא רק בסשנים או בזמן גירוי מיני אלא גם כשקמים ביחד בבוקר בטקסיות משתנה, כשהיא מכינה לי קפה בדיוק כמו שאני אוהב, כשאני חוזר הביתה מהעבודה ואני מחייך כשהיא עטה עלי כמו כלבה שהתגעגעה לבעליה, כשבא לי לקחת אותה לטיול בסין והיא רצה לארוז מזוודה בהתלהבות של ילדה (רק לא יודעת שבשבועיים הקרובים עליה ללמוד סינית בסיסית), כשסתם בא לה לחפור לי על היום שהיה לה או לשלוח אלי עדכונים שוטפים/בקשות וכו'.

 

בכל אופן, סקס מין זיונים סשנים כן אבל יש בעיני בעולם הזה כל כך הרבה מעבר.

 

כמו היום למשל שהייתי במופע בלט מדהים, ג'יזל האדומה. הבלט הראשון שראיתי והתאהבתי מיד. ממליץ בחום ללכת לראות !

מהפנט, חושני ומרגש. חשבתי איזה כיף לחלוק את החוויה המדהימה הזו עם הסאבית הפוטנציאלית שלי. כל כך הרבה עומק ורגש. 

שלא תחשבו שלא עלו לי בראש כמה רעיונות סוטים, מלוכלכים וסדיסטיים כשראיתי את הבלרינות לבושות לבן תחרה תמים :)