איפה את נמצאת ?
ספונה בתוך עצמך.
אני כל כך זקוק לך אבל המשדר שלך מקולקל. חלש.
את לא משדרת. מיואשת. לא מאמינה יותר.
החיים לא תמיד הטיבו איתך. נפגעת. התאכזבת. התרחקת. הפנית את הגב.
את מפרפרת במים השחורים. נעה על הסף. נואשת למצוא אותי. שאמשה אותך אלי.
אעטוף, אנגב, אחבק, ארגיע, אקשיב, אוהב, אאסוף לחיקי ולעולם לא אוותר עליך.
ארצה אותך תמיד. ולא משנה באיזה מצב את נמצאת. אכיל אותך. את כולך.
אדע לקרוא אותך. גם כשאת סוערת. אחזיק אותך חזק ואתן לך לבעוט לאוויר ולשחרר הכל.
אפתח בפניך עולם אחר. עולם יפה. קסום. בריא. מזמין. ממכר.
אני יודע. את מפחדת. שוב להיפגע. שוב להתאכזב. שוב לשבור את הלב וליפול עמוק יותר למים השחורים.
אני מבין. זה בסדר ילדה. אני מבין. מבין בתוך כל הסערה הזו את לא רואה את האופק.
השמים קודרים המים קפואים ואת מגוננת.
לא נותנת לאף אחד להתקרב. נושכת. נלחמת. מתעלמת. עוקצת. בועטת. שומרת על המעט שעוד נשאר בך.
הרבה כבר הבטיחו לך ולא קיימו. רבים אספו בהתלהבות ונטשו כהרף עין. בכל פעם מגביהים במעט את חומותיך הבצורות.
אבל משהו בך לא מוותר. ממשיך להאמין. שביב של תקווה. סדק של אור בתוך האפלה.
ואני על אוניית המפרש משקיף אל הים השחור. הגלים הגבוהים שמסתירים לי אותך. מרחיקים אותך ממני.
אבל אני לא מוותר. אני אמשיך לחתור עד שקרן האור הבודדת שלך תתגלה לעיני. עד שתקחי עוד סיכון אחד אחרון.
עד שבשארית כוחותיך האחרונים תזעקי אלי ותבטחי בי שאני הוא זה שאת זקוקה לו שיהיה כל עולמך.
זה שאיתו תמיד תהי מוגנת, שלמה, מושלמת, מובנת, רצויה ומשמעותית.
אבל הפעם אני לא אוותר עליך. לא.
אני אמשיך לחתור גם כשישרפו לי הידיים.
גם כשלא ישאר אוויר בריאותי.
גם כשליבי כמעט ידום ממאמץ.
אני אמשיך לחתור ילדה.
עד שאגיע אליך.
עד נשמתי האחרונה.