אני אגש אליך לבוש בבגדי בית של יום יום.
את ממתיני לי למטה קרובה לרצפה כמו תמיד.
אני אביט בך בסלידה ואפתח אותך לרווחה.
מיד ארגיש בריח המעופש שלך חודר אל תוך אפי.
אבל אני אתעלם ממנו כהרגלי.
ואז אני אתחיל למלא אותך לאט לאט.
עוד ועוד ועוד.
אמלא אותך היטב עד שתתפוצצי.
עד שלא יוותר בתוכך כלל מקום.
ואז כשלא תוכלי יותר אשפריץ לתוכך את הנוזל שאת זקוקה לו כלכך.
וכשתהי מלאה כולך אסגור אותך חזק.
את תרגישי את העומס בתוכך אבל את הרי כבר רגילה.
ואז פשוט אלחץ עליך, אפעיל ואתבונן בך.
אשב על הכורסא ואמתין.
בהתחלה את תהי די שקטה. אבל את לא יכולה להתאפק.
לאט לאט את תתחילי להשמיע קולות.
החום שלך יעלה, את תתחילי לרעוד ולהשתולל.
זה יגרום לך להשפריץ ולהרטיב את כולך מבפנים.
כלום לא יצא החוצה כי הרי דאגתי לסגור אותך היטב.
ואני אמשיך לשמוע אותך כמה זמן שנדרש.
יודע שאת צריכה את הזמן שלך עד שתגמרי.
ואז בבת אחת את תגמרי. הטירוף בתוכך יידעך לאיטו.
ואני אקום מהכורסא ואגש אליך.
אפתח אותך לאט לאט ואתן לחום שלך להשתחחר לאט לאט.
את עדיין חמה. רותחת. סימני הרטיבות בתוכך מורגשים היטב.
אני אבדוק ואבחן אותך מבפנים ואאשר.
כמה שהיית ילדה טובה שלי. אבא גאה בך.
עכשיו נשאר רק להוציא מתוכך את הכלים הנקיים ולסדר בארונות...