יש בי צד אפל שאיש לא מכיר.
אזור חבוי ומבודד שלא חשוף לאוויר.
שם ישן לו היצר שלי ומוזן בפירורים.
לעיתים הוא גורם לי לשקוע בהרהורים.
הוא מפחיד בטירוף מרגיש כמו לא קשור.
סוג של חיה כלואה בכלוב סגור.
משתוקק כל הזמן לפרוץ החוצה, לרוץ ולשחק.
אני אוחז בו בכוח, עוצר ודוחק.
הוא בוער בי, מתריס, נלחם, משטה ומציץ.
הוא חלק ממני, אני די מעריץ.
מאכיל אותו בנורמות, שפיות ובסיפורי לילה טוב.
מבטיח לו שיצא החוצה ממש בקרוב.
היצר הזה רוצה להכאיב.
היצר הזה רוצה להחריב.
היצר הזה בלתי נשלט.
היצר הזה אמיתי ומוחלט.
הוא כל כך עוצמתי, מפחיד ומשתלט.
הוא מפתיע, מטריף, טואטלי, אין להימלט.
החיבור בינינו קיים כבר הרבה שנים.
הוא נולד וגדל מסרטים, חוויות וסיפורים.
הוא רוצה לטלטל את שיווי המשקל.
הוא רוצה לתקן כל דבר מקולקל.
הוא הכי אגואיסאט ואינו מתחשב כמעט.
הוא רוצה להתענג הרבה לא מעט.
מתחבר למבט בישן, עצוב ואובד עצות.
אוהב נשים-ילדות צומי חמודות ופראיות.
מצפה למסירות אין קץ ואמון מוחלט.
עם היצר הזה יקירתי אין מפלט.
אז מה עושים עם הצד האפל ?
אולי הוא יוצא רק בזמן ערפל...
