מחפשת...

Hey you,

Come.
Sit.
Listen to me:

Don't.
Don't let him treat you that way.
No buts.
No ifs.
I don't care what you are.
Or what is he.

Not like this.
This is so W-R-O-N-G!

Don't come crying to me no more.
Look at you.
Look what he made out of you.

The little fucker.

Shabbath Shalom.

לא אוכל לשתף עוד בקשר עם נ. אני אוהבת את הקשרים שלי אינטימיים, מונוגמיים [עד כמה שאפשר...:)] ורחוקים מעיני הציבור.

אבל אולי משהו מהעבר:

גבעת שמואל, קומה 14.

שבע וחצי, התעוררנו קצת מאוחר. את מריחה נהדר. אני נושקת לך ואת נענית לי. כמה שאת יפה. השפתיים שלך נפתחות לקראתי ואת מחייכת.

אני קמה מהמיטה ומכינה לך שוקו ולי תה אנגלי עם חלב. את זורקת מבט מזלזל לכיוון כוס התה שלי. אני צוחקת ולוגמת ממנו בהנאה. אנחנו יושבות אחת ליד השניה, הפוך מכסה אותנו עד למותן, שותקות ושותות ביחד. את שקועה במחשבתך, אני לא מפריעה לך.

חמש דקות אחר כך, אני מניחה את כוס התה הכמעט ריקה שלי על שידת המיטה ולוקחת גם ממך את כוס השוקו שלך. מסירה מאיתנו את הפוך ומבקשת ממך לעמוד על הברכיים. המזרן רך והתנוחה הזאת לא כל כך יציבה. אנחנו עוברות לרצפה, את על הברכיים, אני נעמדת מולך. שולחת יד ונוגעת בעצמי. את משפילה מבט מסוקרן, ידי האחרת מחזיקה כעת בסנטרך ומוודא שאת לא מסירה את עינייך מעיני. תפתחי את הפה, אני מבקשת בלחישה. מכניסה לך שתי אצבעות לפה ואת מעבירה עליהן וביניהן את הלשון שלך. אני משחקת לך בלשון עם היד שלי, מרטיבה את ידי שוב בין רגלי, ומחזירה לפיך. הפעם אני דוחפת את היד קצת יותר עמוק. את פוערת את הפה. עינייך דומעות, את מתקשה לנשום. הבטן מתהפכת לך. אני לוחצת שם, בקצה הלשון, במעלה הגרון. ושוב מרטיבה את ידי. תראי יפה שלי, אני אומרת לך, תראי מה את עושה לי. אני נכנסת לך לגרון, ולא מוציאה כשאת נחנקת. את מביטה בי. העיניים שלך מבקשות שאקל עלייך. אני מסרבת. אני מרגישה את זה בא ומוציאה את היד. את מקיאה את השוקו. מתנשפת בכבדות. אני מתרחקת, ומסתובבת לעמוד מאחורי גבך. מצמידה את ראשך לבטני, מנגבת את עין ימין. ואחר כך את עין שמאל. נושקת למצחך ולוחשת לך כמה אני אוהבת אותך.

בתשע בדיוק אנחנו נכנסות לאולם ההרצאות בבר אילן. מתמקמות במקום טוב באמצע. אני מתיישבת לצידך ומחייכת אלייך, את לא מחייכת אך מניחה את ראשך על כתפי. נדמה לך שמישהו נועץ בנו מבט ואת מזדקפת חזרה בכסא. אני מסירה את מעילי ומניחה אותו על ירכך. משחילה יד מתחתיו ומלטפת אותך קלות.

את מחייכת.

סוף סוף.

הוקל לי.

נ.ב. אני קיימת באתר רק במחלקת בלוגים... :)

הוא בא.

דברנו.

הוא חזר אלי.

כל כך הרבה יותר טוב משאני זוכרת אותו.

תודה שחשבת.

תודה שבאת.

מבטיחה לא לפגוע בך שוב.

לא ככה... :)

לונדון כן מחכה לי.

אני כבר לא לבד. 

זוכר שלקת אותי לקבלת שבת "אלטרנטיבית" בחוף הים בתל אביב?

זוכר שצעדנו חזרה (שעה וחצי) ברגל?

זוכר שהרמת אותי במדרגות כי כבר הייתי כל כך עייפה?

זוכר שהכשרתי לך את המטבח?

--

זוכר שהלכנו לרב?

זוכר איך כעסת והתקוממת כשהוא אמר לא?

זוכר איך אמרת שכן ושאפשר ושצריך למצא דרך?

זוכר איך בכיתי כשלא (מצאת)?

--

זוכר איך אהבתי?

כי אני לא מצליחה לשכוח.

E.

אני חייבת לומר כמה מילים.

מאז שיצרתי את הפרופיל שלי כאן לפני כמה ימים, אני מוצפת פניות של אנשים שמאחלים לי בהצלחה.

באים לומר שהם מתרגשים מהצעד, מהפרופיל או בכלל.

אפילו מציעים את עזרתם.

תודה לכם.

זה מרגיש לי כל כך "ישראל". כל כך "בית".

אני מקווה שיהיה לחיפוש הזה סוף רומנטי כמו שאתם מאחלים לי...

ואתה... 

בוא כבר.

תמיד היית כל כך ישראלי עם האיחורים שלך.

ואני רק נעשיתי סבלנית פחות עם השנים... אני לא אוהבת לחכות לך.