לא אוכל לשתף עוד בקשר עם נ. אני אוהבת את הקשרים שלי אינטימיים, מונוגמיים [עד כמה שאפשר...:)] ורחוקים מעיני הציבור.
אבל אולי משהו מהעבר:
גבעת שמואל, קומה 14.
שבע וחצי, התעוררנו קצת מאוחר. את מריחה נהדר. אני נושקת לך ואת נענית לי. כמה שאת יפה. השפתיים שלך נפתחות לקראתי ואת מחייכת.
אני קמה מהמיטה ומכינה לך שוקו ולי תה אנגלי עם חלב. את זורקת מבט מזלזל לכיוון כוס התה שלי. אני צוחקת ולוגמת ממנו בהנאה. אנחנו יושבות אחת ליד השניה, הפוך מכסה אותנו עד למותן, שותקות ושותות ביחד. את שקועה במחשבתך, אני לא מפריעה לך.
חמש דקות אחר כך, אני מניחה את כוס התה הכמעט ריקה שלי על שידת המיטה ולוקחת גם ממך את כוס השוקו שלך. מסירה מאיתנו את הפוך ומבקשת ממך לעמוד על הברכיים. המזרן רך והתנוחה הזאת לא כל כך יציבה. אנחנו עוברות לרצפה, את על הברכיים, אני נעמדת מולך. שולחת יד ונוגעת בעצמי. את משפילה מבט מסוקרן, ידי האחרת מחזיקה כעת בסנטרך ומוודא שאת לא מסירה את עינייך מעיני. תפתחי את הפה, אני מבקשת בלחישה. מכניסה לך שתי אצבעות לפה ואת מעבירה עליהן וביניהן את הלשון שלך. אני משחקת לך בלשון עם היד שלי, מרטיבה את ידי שוב בין רגלי, ומחזירה לפיך. הפעם אני דוחפת את היד קצת יותר עמוק. את פוערת את הפה. עינייך דומעות, את מתקשה לנשום. הבטן מתהפכת לך. אני לוחצת שם, בקצה הלשון, במעלה הגרון. ושוב מרטיבה את ידי. תראי יפה שלי, אני אומרת לך, תראי מה את עושה לי. אני נכנסת לך לגרון, ולא מוציאה כשאת נחנקת. את מביטה בי. העיניים שלך מבקשות שאקל עלייך. אני מסרבת. אני מרגישה את זה בא ומוציאה את היד. את מקיאה את השוקו. מתנשפת בכבדות. אני מתרחקת, ומסתובבת לעמוד מאחורי גבך. מצמידה את ראשך לבטני, מנגבת את עין ימין. ואחר כך את עין שמאל. נושקת למצחך ולוחשת לך כמה אני אוהבת אותך.
בתשע בדיוק אנחנו נכנסות לאולם ההרצאות בבר אילן. מתמקמות במקום טוב באמצע. אני מתיישבת לצידך ומחייכת אלייך, את לא מחייכת אך מניחה את ראשך על כתפי. נדמה לך שמישהו נועץ בנו מבט ואת מזדקפת חזרה בכסא. אני מסירה את מעילי ומניחה אותו על ירכך. משחילה יד מתחתיו ומלטפת אותך קלות.
את מחייכת.
סוף סוף.
הוקל לי.
נ.ב. אני קיימת באתר רק במחלקת בלוגים... :)