הצרה בלהיות גם מנוסה וגם חכם, זה שאתה מבדיל די מהר בין אמת מלאה לבין אמת חלקית. זו צרה שכן לפעמים אני חושב ביני וביני כמה נחמד היה לי אם לא הייתי צריך, זקוק, לאותה אמת חודרת קרביים.
מיד כשהתחלנו להתכתב, היה מובן לי כי זו יכולה להתברר כאמת. היה שם שילוב של מוכר ושל חדש, ריח חמקמק ללא מקור מוגדר שמשך אותי כפרפר אל אש.
כשהתברר בדקות הראשונות של פגישתנו שזו היא, אותה אחת שאבדה לי (באשמתי המלאה) לפני 16 שנים, לא האמנתי ואני עדיין מלא השתאות.
היה לה אז כשרון, יכולת נדירה, להביט בי פנימה עמוק, גולמי, ללא הגנות ומעצורים. או ליתר דיוק לאפשר לי להסיר את כל אלה ולהתחנן בפניה שתקח. היכולת הזו נותרה לה כלפיי, כמעין שני חלקי פאזל המשתלבים זה בזה, אולם כיום יש בינינו גם הרבה מעבר לאותה גולמיות מופלאה. אנחנו לא באמת אותם אנשים. אני לא אותו אחד מאז וגם היא לא. ועלינו להכיר מחדש את מי שאנו כיום. אבל המקום "הנכון" ההוא מלווה אותנו היום כאז, קיים וגורם לדרך להיות מרתקת יותר ומבטיחה.
אני מחכה ללמוד עוד ועוד את מי שאת היום, ושמח על החיבור שהיה ועודנו המאפשר את הלימוד הזה.
את מרתקת אותי. ואני היום בשל יותר כדי להבין זאת. אני חושב שגם את.
או במילותיה המדויקות להפליא - "אז רצינו לשחק, עכשיו רוצים לנוח".
