צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המציאות , קווים לדמותה

סתם עוד זרם תודעה אנונימי...
לפני שנתיים. 19 באפריל 2022 בשעה 21:35

הזהרת טריגר! נכתב בהשראת אירוע אמיתי , נראה לי…

איפה ששם לא יהיה , היא תמיד מצאה את עצמה שם , אפילו שהיא לא רצתה להיות שם , היא העדיפה את פה , ולא את שם.

אבל היא תמיד הייתה שם ולא פה .

כמו כל סיפור גם זה התחיל בעבר , קורה עכשיו , וימשיך לעתיד , ככה זה בסיפורים אמיתיים. 

היא שנאה את עצמה על זה , זה גרם לה להרגיש מטומטמת , והיא הייתה חכמה , טוב , לפחות אמא שלה חשבה שהיא כזאת , זה גם  משהו , חינוך סובייטי גורם לאנשים להטיל ספק בעצמם.

היא לא הייתה יפה במיוחד , לא מאלו שתסובב ראשים בגלל פנים יפות , היא הייתה בהיעדר הגדרה אחרת , דשנה שלא לאמר שמנמנה , מאלו שמגיעות לחדר בשני חלקים ,ועליהם הייתה גאוותה ,אמנם בגיל 50 הם כבר נכנעו לכח המשיכה , והבטן , עם סינר הלידה הציק גם , אבל היי , היא הייתה אשה , ממש אישה , עם כל האינסטרומנטים, ומח חריף ואקלקטי , ויכולת מהממת , ללהג על כלום עם כל אחד, יכולת שלא מוערכת דייה.  

הכל התחיל בגיל העשרה , היא ואמא שלה , עברו באלנבי או שזה היה הרצל? עברו יותר מ30 שנה  , לך תזכור , לקנות בגדים לאירוע משפחתי , ועברו אצל הפרסי , בפינה ,למדוד בגדים , האמא לקחה כמה פריטים , נגשה לתא מדידה והנערה , אולי ילדה נשארה בחנות עם המוכר שניסה להתאים לה חולצה , וכאלו מבלי משים פשוט הצמיד לה חולצה לניצני החזה הילדותי שלה, היא יכלה להרגיש את האצבעות המחליאות , את החיוך העקום והצהוב, ואפילו להרגיש את הבל הפה המעושן ,לשניה שלמה היא נאלמה , שניה שתקבע את המון.

לקח לה שניה להבין .מה באמת מבינים בגיל כזה ?, תמהני.

היא הצליחה לברוח החוצה , לחום המעיק ולהמולת האוטובוסים וכאלו לא קרה כלום .

נקפוץ שנים , להווה , היא עדיין שם , אפילו המחשבות המיניות , הבוגרות שלה מושפעות משם , מרצון לשחזר.

זה תמיד יהיה מישהו מבוגר ממנה , זה תמיד יהיה קשור לחזה זה תמיד יכלול השפלה .

רק שהפעם זה יהיה שלה הפעם היא תוכל  לשלוט בסיטואציה שפעם היא איבדה בה שליטה .

ילדה לך תבין.  

הסיפור מוקדש לד׳ שאני מאמין שתגיע לפה , איפה שפה לא יהיה.

AmAזונה קיסרית - בערך באותו גיל, כשכל מני מאניקים היו נצמדים גם אליי, באוטובוס, קראתי מחקר שהם "בונים" על השתיקה, הבריחה וההכחשה של הקורבן שקרה משהו. וזה מה שנותן להם כוח להמשיך...אז כשמישהו נצמד אליי- נלחמתי באינסטינקט לברוח- ובקול רם שכל האוטובוס ישמע נבחתי שלא יצמד.(כן הוא מיד ברח בתחנה הראשונה).
בתמצית- אין ילדה/נערה /אישה שלא חוותה כזה. לא כולן שרוטות בגלל זה, זה תלוי רק בך לראות בדיוק מה את שווה ומה הוא לא....
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י