דטרמיניזם

* מכל נשלטי השכלתי.  

** ריטילן חינם לכולם.

מאת: ז'אן פול סארטר *

נוסח עברי: עדה בן נחום

שמע רגע,

אני כאן משלשום.

אתה, המבקר הראשון שלי.

לראשון אני נותנת בחינם, זה מביא מזל.

אני לא רוצה את הכסף שלך.

אבל אני מעוניינת לדעת, כמה אני שווה, חכה אני אנחש.

ארבעים דולר?

לא, זה יותר מדי, וחוץ מזה, היו צריכים להיות אז שני שטרות.

עשרים דולר?

לא יותר?

אז, זה בטח

יותר מארבעים

חמישים. מאה?

אין בררה, אני פותחת את המעטפה

לא טעית.

אתה יודע כמה נתת לי?

קח את זה בחזרה

קח, בחזרה תיכף ומיד

עשרה דולר.

בחורות כמוני, לא יורקות אפילו לכיוון שלך, בשביל עשרה דולר.

ראית את הרגליים שלי.

והשדיים שלי, ראית אותם.

אלו שדיים של עשרה דולר.

קח את הכסף שלך ותתנדף מפה.

לפני שאני חוטפת התקפת רוגז

לאדון, כל הזמן מתחשק, עוד פעם ועוד פעם.

האדון, מבקש ממני לספר לו על הילדות שלי,

והבוקר, לאדון יש מצב רוח מחורבן

עושה לי פרצוף ארוך

כאילו, הוא משלם לי חודשי.

וכל זה, בשביל כמה, לא ארבעים לא שלושים עשרה דולר.

בשביל חזירות כזו, זה המון.

חזיר אתה, אתה בעצמך מאיפה באת מלוכלך אחד

אמא שלך בטח הייתה פרוצה, בת זונה, אם היא לא לימדה אותך להתייחס בכבוד לנשים.

פרוצה, בת זונה, פרוצה בת זונה.

**************************

לא כל "אדון", הוא מכובד ולא כל "זונה" היא רכוש.

__________________

*ז'אן-פול סארְטְר - היה פילוסוף, סופר, מחזאי, מבקר ומשורר צרפתי. נחשב לדמות מפתח בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית**

**אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם - היא גישה לפיה הפילוסופיה מתחילה באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל. נושאים עיקריים המעסיקים את ההוגים האקזיסטנציאליסטים הם האבסורד, חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות הקיומית.

אני הרבה שנים חי את תחום השליטה.

מגיל מאוד צעיר.

עם השנים והתפתחות האישית, עלו לי לא מעט שאלות, שנדרשתי לתת תשובות להן, בחלק מהמקרים הצלחתי ובחלק לא. להלן מחשבה:

איך התגלגלת לתחום הזה?

למה?

מה הצורך שלך בזה?

האם הצורך הזה טוב או רע?

אולי בכלל לא צריך הגדרה בינארית לדברים.

הרי אנחנו הרבה יותר רב גוניים בצורת החשיבה שלנו, מאשר הגדרה כן או לא, שחור או לבן.

ובכל זאת,

מילדות אנו נדרשים לבחור צד, ולרוב הבחירה תמיד תתנקז לכן או לא.

כי כל דבר באמצע הוא : "פקפוק", "חוסר ביטחון", "אי החלטיות", בין אם אנו רוצים ובין אם לא.

אנו כפופים ל"תבניות מוסכמות" שהחברה כפתה אותן עלינו (מעניין מי הסכים עליהן בכלל).

זה מאוד מוזר, "הנורמה החברתית" מצפה שתקיים סט של כללים וכאשר אתה לא עומד בהם מתחיל שלב ההוקעה (2+3, זה כשאתה באמת מצליח להביא משהו :-))

בשלב הראשון - דוחים אותך בגלל שאתה לא מקיים אותם.

בשלב השני - היציאה המתבנית מובילה לפריצת דרך, ברמה הפילוסופית, החברתית, המדעית וכו'.

בשלב השלישי - אתה חוזר לגבולות הנורמה על ידי אותה חברה שטענה כי משהו לא תקין אצלך.

מקרים היסטוריים לדוגמה:

מחשבה שכדור הארץ עגול.

כדור הארץ הוא לא מרכז היקום.

שיווין וזכויות אדם.

 ועוד הרבה דברים מדהימים שלימים אנו קוראים להם אבולוציה.