מאת: ז'אן פול סארטר *
נוסח עברי: עדה בן נחום
שמע רגע,
אני כאן משלשום.
אתה, המבקר הראשון שלי.
לראשון אני נותנת בחינם, זה מביא מזל.
אני לא רוצה את הכסף שלך.
אבל אני מעוניינת לדעת, כמה אני שווה, חכה אני אנחש.
ארבעים דולר?
לא, זה יותר מדי, וחוץ מזה, היו צריכים להיות אז שני שטרות.
עשרים דולר?
לא יותר?
אז, זה בטח
יותר מארבעים
חמישים. מאה?
אין בררה, אני פותחת את המעטפה
לא טעית.
אתה יודע כמה נתת לי?
קח את זה בחזרה
קח, בחזרה תיכף ומיד
עשרה דולר.
בחורות כמוני, לא יורקות אפילו לכיוון שלך, בשביל עשרה דולר.
ראית את הרגליים שלי.
והשדיים שלי, ראית אותם.
אלו שדיים של עשרה דולר.
קח את הכסף שלך ותתנדף מפה.
לפני שאני חוטפת התקפת רוגז
לאדון, כל הזמן מתחשק, עוד פעם ועוד פעם.
האדון, מבקש ממני לספר לו על הילדות שלי,
והבוקר, לאדון יש מצב רוח מחורבן
עושה לי פרצוף ארוך
כאילו, הוא משלם לי חודשי.
וכל זה, בשביל כמה, לא ארבעים לא שלושים עשרה דולר.
בשביל חזירות כזו, זה המון.
חזיר אתה, אתה בעצמך מאיפה באת מלוכלך אחד
אמא שלך בטח הייתה פרוצה, בת זונה, אם היא לא לימדה אותך להתייחס בכבוד לנשים.
פרוצה, בת זונה, פרוצה בת זונה.
**************************
לא כל "אדון", הוא מכובד ולא כל "זונה" היא רכוש.
__________________
*ז'אן-פול סארְטְר - היה פילוסוף, סופר, מחזאי, מבקר ומשורר צרפתי. נחשב לדמות מפתח בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית**
**אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם - היא גישה לפיה הפילוסופיה מתחילה באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל. נושאים עיקריים המעסיקים את ההוגים האקזיסטנציאליסטים הם האבסורד, חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות הקיומית.