סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דטרמיניזם

"דֵּטֶרְמִינִיזְם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים" (ויקיפדיה).
לפני 6 שנים. 30 באוגוסט 2018 בשעה 16:24

לכל המופתעים מהכותרת אל תופתעו!

זו לדעתי ההתחלה הנכונה לדיאלוג על הנושא הזה

אשר שנחשב לא פעם ל"טאבו" הרבה יותר מסטרפ-און ושליטה על ידי טרנסג'נדרית. 

 

אז למה באמת שסטרייט ירצה להיכנע לאדון (אם או לא נמשך מינית לגבר)?

 

אנסה לתת זווית ראייה חדשה, בהקבלה לקהילת הטרנסיות.

 

על פי תורת המגדר, יש להפריד זהות מינית מזהות מגדרית. 

כך יכול להיות מצב שגבר ירגיש שהזהות המגדרית שלו היא אישה. 

אך הזהות המינית שלו היא סטרייטית. 

ובסיום השינוי נוצר מצב בו הטרנסית תהיה לסבית. 

 

לדעתי כך גם תחום השליטה.

 

נשלט יכול להיות בעל זהות מינית סטריטית אבל בעל זהות בידיאסאמית גברית (רצון להישלט על ידי אדון).

 

ולכן, הנשלט יגדיר עצמו סטרייט אך תחת הנחות מסויימות (סשן ושליטה) ירצה לחוות שליטה מאדון.

 

אני חושב שזה פותר פרדוקס פנימי שלם שחווה נשלט אשר נמצא בצומת הזו.

 

אני חוקר את הגישה הזו יותר ויותר... ומוצא אותה משקפת את המציאות.

בהמשך ארחיב יותר על התזה שלי 

תוך התבססות על מקורות אקדמיים.

 

 

 

לפני 6 שנים. 26 באוגוסט 2018 בשעה 20:19

שיחה עם סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א, כב' השופט ישעיהו שנלר


עו"ד יוסף שטח: אחד הקורסים החשובים שלמדתי בפקולטה למשפטים היה אצל כבודו לפני עשרים שנה בנושא הניסוח המשפטי. כיום אני משמש יו"ר הוועדה לניסוח משפטי בלשכת עורכי הדין במחוז ת"א ואני מודה לאדוני על הסכמתו לשוחח בנושא.[...] 


שאלה: כיצד אדוני היה מתאר את רמת הניסוח המשפטי של המסמכים שמובאים לפניו?


כב' השופט ישעיהו שנלר: בחלק לא קטן מהמקרים זהו ניסוח שקשה להבין ממנו למה הכותב מתכוון. בחלק לא קטן מהמקרים נראה שהכותב עצמו טרם החליט למה במדויק מכוונים דבריו.

 

 

*ללא ספק המדינה סובלת מתקלות תקשרות חוזרות ונשנות.

(הפסקתי לעקוב עם התקלה היא אצל הספק או התשתית).

גם כאן באתר הכלוב אנו מיקרו-קוסמוס של מדינה ישראל הנפלאה על כל רבדיה. 

לפני 6 שנים. 26 באוגוסט 2018 בשעה 18:39

אני: מתוך סקרנות איך נחשפת לתחום השליטה.

הוא: ראיתי את הסרט 50 גוונים של אפור, הסרט העיר אותי.

אני: איזה קטע, הסרט הזה היה ההשראה שלך לתחום השליטה...

הוא: באמת ?....

אני: פשוט לא לאמין..., יש אנשים שהסרט המצועצע הזה העיר בהם משהו.

הייתי בטוח שזה לחם ושעשועים ל"שמרנים הדוקים".

הוא: לתאר לך את הסצנה בסרט שהכי אהבתי.

אני: לא תודה. 

 

אני: (פה חבר איבדנו את הדרך....).

 

עוד שיחה טיפוסית... 

 

לפני 6 שנים. 23 באוגוסט 2018 בשעה 18:15

ללא ספק זו התקופה הכי מנותקת שהיתה לאנושות.
ניתוק מהסביבה.
ניתוק מעצמנו.
מהרצונות והצרכים שלנו.

אנחנו סוגדים לכל מיני סמלי סטטוס ריקים.
עובדים עבודות חסרות טעם, כי זה העידן, זו התקופה, זה העת.

אבל אולי אפשר אחרת.
אולי אפשר להתחיל בשינוי המעגל הפנימי.
להתחיל לשאול את השאלות שאנחנו תמיד דוחקים לצד.
להתמודד עם הקושי, אולי עם הבושה והכי גרוע עם הביקורת העצמית.

אז אולי נוכל לחזור לתקופות פשוטות יותר.
כמו שהיינו ילדים, כשהתחושות הפנימית היו "הקול" הקובע.
כשרצינו משהו הוא היה מכל הלב...

פחות ספקות.
פחות פחדים.
פחות בלבול.

פשוט לחיות.

 

לפני 6 שנים. 23 באוגוסט 2018 בשעה 17:59

אדם תר אחר סיפוק ומשמעות.


הדרך לכך, בראש ובראשונה, עוברת דרך הבנת המציאות.


על מנת שנוכל לפעול לצורך "הגשמתנו" עלינו להיות שלמים ומסופקים מייצרנו ומרצוננו.


כדי שנוכל להיות שלמים ומסופקים, עלינו קודם כל לדעת מי אנחנו.


השורש לכך נעוץ בשאלה "מי אני?".


אחרי זה ניתן לעבור לשאלת ה"למה אני?".


ומשם להמשיך לחקור ולגלות...

לפני 6 שנים. 23 באוגוסט 2018 בשעה 17:07

כמה עוד אפשר, לנהל שיחות חסרות תכלית.


כמה עוד אפשר, לשמוע על סיפורים ופנטזיות שלא ימומשו בחיים.


כמה עוד אפשר, לנהל שיחה עם נשלטים ולשמוע שאלות שיורדות לרזולוציות הכי קטנות שיש, באמתלה שזה "מספק להם ביטחון לגבי הסשן העתידי", כאשר בפועל ברור לך ולהם שלא יתקיים שום סשן, כי הם פה בשביל לאונן.


 
כמה...


הצעת יעול לכלובי.


בכל פרופיל יהיה סרגל מדרג של:


איכות


רצינות


אמינות


 
ככה שכל "מספרי הסיפורים" ו"החולמים בהקיץ" יוכלו לבזבז אחד לשני את הזמן, ולחסוך לנו שיחות סרק שלא לצורך.


חשוב להדגיש:


אין לי שום בעיה עם שיחות חולין או סתם שיחות קינקיות כל עוד הן לא מתיימרות להיות מוצגות אחרת ממה שהן.

לפני 6 שנים. 6 באוגוסט 2018 בשעה 18:57

את הדילמה אפשר לפרש כדילמה מוסרית 

רק כאשר מכירים בטענה שדרישות הנאמנות והסולידריות עשויות להיות משקל-נגד לדרישות ה"ציות" הכניעה והמשמעת,

האם כל מחויבויתנו מושתתות על הסכמה בעל פה?, או על חובות מוסכמת בבסיס התקשורת בין השולט לנשלט, ללא הצורך להגדיר את הדברים.

 

נאמנות, היא בעצם הנאמנות לעצמך....

 

 

לפני 6 שנים. 5 באוגוסט 2018 בשעה 20:11

הנפש שלכם היא הרכוש היקר ביותר שלכם.

היא תמיד אתכם, הכוחות המדהימים ביותר שלה יעמדו לרשותכם רק אם תלמדו איך להשתמש בהם.

 

ישנם 2 משורים נפשיים המישור הרציונאלי (המודע) והמישור הלא רציונאלי (תת מודע).

אתם חושבים באמצעות החלק המודע שלכם, וכל הדברים שאתם חושבים שוקעים לתת מודע

שלכם. שיוצר, בהאתם לאופי של מחשבותיכם.

 

מי שלא משכיל להבין איך הנפש שלו עובדת עלול לגלות במהרה כי הוא "נחטף",

"נפל בשבי".

 

נקודה חשובה שיש לזכור היא:

ברגע שהתת מודע לקבל רעיון, הוא מתחיל להוציאו מהכוח אל הפועל. 

 

האמת המרה!

כלל הזה פועל על דברים חיוביים ושלילים כאחד ! 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 5 באוגוסט 2018 בשעה 16:39

נשימה,

פעולה כל כך ברורה.

פעולה שמתבצעת בלי מודעות כלל.

אולי בגלל חוסר המודעות, אנו מפספסים את הכוח האמיתי שלה.

 

הדרך שבה אנו נושמים במצבים מסויימים משפיעה על דרך עיכול ועיבוד של הסשן.

רמת זרימת החמצן וויסות הנשימה, יוצר תהליכים פיזיולוגים ומנטליים.

 

שליטה באופן הזרמת החמצן לגוף בסיטואציות מסוימות יכול להקל או להעצים את החוויה.

 

הקשר בין הנשימות של הנשלט לאופן ניהול הסשן שזור זה בזה.

המטרה בנשימות היא לעבוד על פתיחות, שיחרור, התמסרות (אולי להתמסר לעצמנו),

לביטחון שברצון הפנימי ובצורך....

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 30 ביולי 2018 בשעה 19:52

בעבר,

כאשר העם נדרש לבחור את "נציג הציבור" או בעת צפייה בהמלכת מלך או מלכה, צפה העם כאשר העיניים נשואות מעלה.

 

הייתה הקפדה לעמוד על פודיום (כאשר דיבר נציג הציבור), או כאשר צפו במלך או במלכה יוצאים למרפסת לנופף לנתינים.

 

התנהלות זו לא היתה יד המקרה. אלא נבעה לשם הפרדה בין האנשים ה"מכובדים" לפשוטי העם. הדבר חיזק ותמך באסטרטגיית המעמדות.

 

היום, 


כל אחד צופה ב"נציג הציבור" בכיוון הופכי, מבט כלפי מטה. בזמן שאנו צורכים תוכן מהמכשירים הסלולרים שלנו.

 

אולי זו הסיבה שאנחנו בקלות רבה מפזרים ברבים את תחושות הבוז שלנו (שאולי נכונות...).


מעניין מה זה אומר על מודל, ה"שליטה מרצון".

כאשר, נשלט/ת בוחר/ת להתמסר מתוך הערכה ורצון להעניק.