דטרמיניזם

בעבר,

כאשר העם נדרש לבחור את "נציג הציבור" או בעת צפייה בהמלכת מלך או מלכה, צפה העם כאשר העיניים נשואות מעלה.

הייתה הקפדה לעמוד על פודיום (כאשר דיבר נציג הציבור), או כאשר צפו במלך או במלכה יוצאים למרפסת לנופף לנתינים.

התנהלות זו לא היתה יד המקרה. אלא נבעה לשם הפרדה בין האנשים ה"מכובדים" לפשוטי העם. הדבר חיזק ותמך באסטרטגיית המעמדות.

היום, 

כל אחד צופה ב"נציג הציבור" בכיוון הופכי, מבט כלפי מטה. בזמן שאנו צורכים תוכן מהמכשירים הסלולרים שלנו.

אולי זו הסיבה שאנחנו בקלות רבה מפזרים ברבים את תחושות הבוז שלנו (שאולי נכונות...).

מעניין מה זה אומר על מודל, ה"שליטה מרצון".

כאשר, נשלט/ת בוחר/ת להתמסר מתוך הערכה ורצון להעניק.