לפני 5 שנים. 9 במאי 2019 בשעה 15:37
ישנו עוד אדם שרציתי לדבר עליו אבל שכחתי את שמו שכחתי את מראהו.
אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה.
שקרב ורחק. שהלילה כסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אילו.
זהו האדם המדויק ביותר שאנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו
כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר.
האדם הזה הולך אתנו לכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון לב.
ואם הדברים האלה נדמים למשהו כהתחכמות שיבחן את עצמו.
האדם הזה הוא הגבורו של ספר חיינו, שאנו כותבים דקה דקה, שעה שעה.
אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.