לפני 7 שנים. 27 במאי 2017 בשעה 0:19
הסיפורים שלך היו תירוץ כל כך טבעי, חיי עד לאותו הרגע היו חלום
וברגע אני מתעורר, מתעוור, לא צמא אך רעב
תעצרי את הכל ובואי נלך אמרתי בחצי מילה או פחות
החזה מתנפח והגוף מתמלא עונג ממבט אל אחורי דמותך
בעיני רוחי מחבר מציאות ישבנך המהפנט לחיים שחלפו
הקווים שלך תחת האור הוורוד ונשימתך מסירים ממני כל
הסברת לי את הכל מראש, התעקשת להיות ברורה מראש אבל הכל כבר ידוע מראש
הגמישות והרכות שלך נפשקים תחת משקל גופי וידיי
ואז עשית את זה
כל כך יחיד וחד פעמי שברגע נצרת את נשמתי
עצרה נשימתי
כתר קו תפר חיץ הנקבים